צור קשר
ספריית מאמרים >> תחומי גישור שונים >> מבוא לגישור

מבוא לגישור

[מבוסס עלפרק מתוך מסמך שהוגש ע'י נעמי דטנר* לועדה בענין זכויות ילדים על פי אמנת האו'ם, בראשות כבוד השופטת המחוזית סביונה רוטלוי, 2002]

הגישור הוא גישה ליישוב סכסוכים הנשענת על תפיסת עולם על פיה לאנשים ישנה היכולת ליישב סכסוכים בכוחות עצמם ולהגיע להסכמות בנושאים שנויים במחלוקת ביניהם, תוך הידברות ושיתוף פעולה.
מדובר באחד מבין מספר מנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים [Alternative Dispute Resolution - A.D.R.]
תהליך הגישור נועד לסייע לצדדים בהידברות ביניהם, במקרים בהם הם מתקשים לעשות זאת בכוחות עצמם. הוא טומן בחובו שיטה מובנית ומיומנת להתערבות במצבי סכסוך.


מטרת תהליך הגישור היא יישוב הסכסוך באמצעות דיאלוג בין הצדדים לצורך קבלת החלטות על פי הכרה הדדית בצורכיהם הייחודיים. זאת, בשונה מתהליך משפטי אדוורסרי, שמטרתו להכריע בסכסוכים על פי זכויותיהם המוכללות של הצדדים כפי שהן נקבעו בחוק ובפסיקה.
בתהליך זה שהוא רצוני ושיטתי, הצדדים, בסיוע מגשר נייטרלי ונטול משוא פנים, מנהלים הידברות בנושאים עליהם נסב הסכסוך בעניינם, מכירים האחד את צרכי השני אם גם לא מסכימים, מפתחים מגוון אפשרויות לטיפול באותם נושאים ואינטרסים או צרכים, שוקלים חלופות ומגיעים להסדר מוסכם שלוקח בחשבון את האינטרסים והצרכים של כל הנוגעים בדבר. ההסכמות אליהן מגיעים הצדדים בהסדר הגישור נדרשות להיות הוגנות, ישימות, יעילות, יציבות ובמסגרת החוק הקיים.

התומכים בדרך הגישור ליישוב סכסוכים, מניחים מספר הנחות יסוד לגבי אופיים של סכסוכים והדרכים לפתרונם, וביניהן:

סכסוכים קורים במידה רבה ממספר מקורות, וביניהם: מאבק על משאבים, ערכים או אינטרסים, הבנה לא נכונה של עובדות, יחסים ותקשורת לקויה, ומבנים ארגוניים שאינם מתאימים לצרכים של האנשים החיים בתוכם.

מערכת היחסים היא מרכיב מרכזי בכל סכסוך ומשפיעה על אופיו. יישוב יעיל של הסכסוך צריך לקחת בחשבון את מערכת היחסים ולהשפיע עליה.

קונפליקטים עשויים לשמש הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות אישית וחברתית.

בני אדם מסוגלים לזהות ולהציג את צורכיהם ולפעול למימוש השגתם באמצעות תהליך הוגן.

היעדר הזדמנויות וכישורי הידברות בין ברי הפלוגתא הנו מקור לחלק ניכר מהקשיים להגיע להסכמה הולמת ביניהם. הגישור מאפשר הזדמנויות כאלו.

סכסוך הוא של הצדדים ולא של המגשר. לפיכך, הצדדים הם האחראים לישוב הסכסוך ולתוצאותיו.

הכרה וכבוד הדדי עונים על צרכים מרכזיים העומדים לעיתים קרובות בבסיס הסכסוך ומסייעים לצדדים לעבור ממצב של מאבק להידברות.

הקשבה פעילה היא אחת הדרכים לביטוי של הכרה וכבוד.

הבנת נקודת המבט של הצד השני עשויה לסייע בפתרון הסכסוך.

השונות בין אנשים מכתיבה פתרונות אינדיבידואליים בשונה ממערכת שפועלת על פי חוק שבה הפתרונות למצבים קונפליקטואליים הם פתרונות מוכללים.

פתרונות 'טובים' לקונפליקטים יענו על צורכי הצדדים ולא יסתפקו בפשרה בין עמדותיהם הסותרות.

העברת השליטה בתהליך ובתוצאה של הסכסוך לצדדים עצמם, מגבירה את שביעות הרצון מתוצאותיו.

הסבירות לקיום החלטות המוסכמות על ידי הצדדים כמספקות מענה לצורכיהם גבוהה מהסבירות לקיום החלטות 'כפויות'.

הגישור הוא חלופה אחת מבין חלופות שונות העומדות לרשות הצדדים ליישוב הסכסוך ביניהם.

הנחות היסוד מקבלות דגשים שונים במודלים המוכרים בגישור. ניתן למקם את המודלים השונים על פני רצף, אשר מצדו האחד, מחויבות רבה לשינוי ולעיצוב היחסים בין הצדדים [Transformative Approach] ובצדו השני, מחויבות לפתרון מהיר ויעיל של הסכסוך [Problem Solving Approach].

מהנחות היסוד המובאות לעיל נגזרים עקרונות לאופי תהליך הגישור, וביניהם:

ההצטרפות לתהליך הגישור היא וולונטרית ונשמרת הזכות לכל אחד מהצדדים להפסיק אותו בכל עת שיחפוץ.

תהליך הגישור מתמקד בפתרון בעיות וביחסים בין הצדדים.

חלק מרכזי בתהליך הגישור הוא זיהוי הצרכים והאינטרסים הייחודיים והמשותפים של הצדדים.

השאיפה היא שההחלטות בתהליך הגישור יתקבלו תוך הידברות בין הצדדים ובהסכמתם.

בתהליך הגישור קיים דגש על העצמה של הצדדים, אשר בא לידי ביטוי ביצירת מרחב לביטוי הרצון, השאיפות והאפשרויות של כל אחד מהם, הבנת מגבלותיהם ומגבלות המצב וקבלת אחריות על ההחלטות שהתקבלו. בתהליך מסוג כזה הצדדים נתפסים כאחראיים על הפתרונות ולא על הבעיות.

הגישור שואף לפתרונות מסוג 'גם וגם' או 'מנצח - מנצח'. כלומר - הפתרון עונה על צרכי שני הצדדים.

ההחלטות בגישור יתקבלו רק במידה שכל הצדדים יתפסו אותן כהוגנות עבורם וכנותנות מענה לצורכיהם ואפשרויותיהם במצב הנתון.

שיויוניות וכוחות מאוזנים בין הצדדים הם מרכזיים לתהליך הגישור.

יחסי העבודה בין הלקוחות והמגשר נשענים בין השאר על שותפות ושקיפות, פרטיות וסודיות.

תפקידו המרכזי של המגשר הוא לסייע לצדדים להידבר ולהגיע להסכמות. המגשר מנהל ומניע תהליך של הידברות.
משימות המגשר הן להבהיר את הצרכים, האינטרסים והדאגות של כל אחד מהצדדים ובאופן הדדי, לסייע בניהול המשא ומתן ביניהם, להפנות את הצדדים להתייעץ עם גורם חיצוני כאשר הדבר נדרש, להבטיח סיום הוגן ויעיל של הסכסוך, ולהעלות על הכתב את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים.
תפקיד המגשר ליצור אוירה המעודדת שיתוף פעולה ורצון הדדי לפתור את הבעיה. עליו להוביל את התהליך בין שני הצדדים על ידי תקשורת מאוזנת והגדרה מחדש של הסכסוך ומרכיביו באופן שיקל על הצדדים למצוא פתרון המתאים להם בכוחות עצמם.
ניתן לתאר מספר שלבים בעבודת המגשר:
* הצגת התהליך ובניית מסגרת להתנהלותו;
* מתן במה לצדדים להציג כל אחד את נקודת מבטו על הסכסוך;
* זיהוי הנושאים לדיון על פי הצרכים והאינטרסים של הצדדים.
* סיוע בחיפוש אפשרויות לפתרון;
* סיוע בהשגת ההסכמות תוך בדיקת האפשרויות ובחירת הפתרון המתאים לשני הצדדים;
* סיוע בתיעוד ההסכמות.

קיימות גישות שונות ביחס לרמת המעורבות של המגשר בתהליך. נהוג לעשות שימוש בשיטת הסיווג שהציע ריסקין Riskin,1994]] על פיה קיימים שני צירים עיקריים להבחנה בין רמות המעורבות השונות של המגשר:
הציר הראשון נוגע לאופן הגדרת הבעיות על ידי המגשר - מיקוד צר או רחב.
מגשרים בעלי מיקוד צר מניחים שהצדדים פנו אליהם לצורך עזרה בפתרון בעיה אותה הגדירו מראש, למשל: בעיות הנוגעות לחלוקת רכוש, גובה תשלומי מזונות ועוד. מגשרים בעלי מיקוד רחב מניחים שמעבר לבעיה הספציפית ולעמדות המוצגות ביחס אליה, קיימים נושאים ואינטרסים נוספים וכי הצדדים יפיקו תועלת מהתייחסות אליהם. בהתאם לגישת המיקוד הרחב, המגשר צריך לסייע לצדדים להבין ולממש את הנושאים והאינטרסים הללו, במידה וזה רצונם.
הציר השני נוגע לתפיסה של המגשר את עצמו - כמעריך או כמאפשר.
בגישה המאפשרת - המגשר מתפקד כמתווך בין הצדדים וממוקד בהבהרת הצרכים של כל אחד מהם, מבלי לבטא עמדתו. בגישה המעריכה - המגשר מוסיף גם את הערכתו לגבי יתרונות, חסרונות, סיכונים, רווחים ומגבלות הצדדים המעורבים בגישור. הוא גם יכול להביא בפני הצדדים את הערכתו לגבי פתרון הסכסוך לו התברר בבית המשפט ולנסות ולהציע פתרון משלו לסכסוך [Riskin, 1994].

שני מוקדים מרכזיים בעבודת המגשר - האחד עוסק בשיח ובתקשורת בין הצדדים לבין עצמם ובין המגשר לבין הצדדים והשני עוסק במלאכת זיהוי האינטרסים של הצדדים.
תפקיד המגשר הוא להשתתף בצורה פעילה בתהליך הגישור תוך עריכת תצפיות מקצועיות על האנשים שבמרכז התהליך. אחד התפקידים הראשונים של המגשר בסכסוכים בכלל ובסכסוכי גירושין בפרט, הוא שיפור יכולת השיחה ושיתוף הפעולה בתקשורת בין הצדדים לקראת המטרה של פתרון המחלוקות
[Kelly, 1983]. לעיתים קרובות, הגיעו הצדדים למבוי סתום בשל שבר בתקשורת, ולמעשה, תבניות תקשורת לקויות ממושכות מנעו מהם להגיע לפתרון נושאים חשובים. לעיתים, צריך לטפל בדפוסים הלא פונקציונליים הללו כדי להביא לידי תקשורת אפקטיבית יותר ולהתגבר על המבוי הסתום [Barsky, 1983].
המגשר משמש כמודל לכישורי הקשבה פעילה, הכוללים הבהרה ואמפטיה לצרכים ולרגשות של הצדדים כדי לשפר את התקשורת ביניהם. מודל זה משמש הן כדי להגביר את אמון הצדדים במגשר והן כדי לעודדם להקשיב בצורה יעילה יותר אחד לשני.
על פי פישר ויורי [1991] שהציעו מודל גישורי על פי הגישה של המשא ומתן המשתף הדגש הוא על מעבר מעמדות לאינטרסים. העמדה מייצגת את הפתרון כפי שכל צד רואה עבור הסכסוך מנקודת מבט חלקית שבמקרים רבים לא לוקחת בחשבון את כלל הצרכים והאינטרסים של אותו צד. בדרך כלל, פתרון זה אינו מתיישב עם הפתרון אותו מציע הצד האחר ומתלווה לו ציפייה להתנהגות כלשהי של הצד השני. האינטרס מייצג את הצרכים והדאגות של הצדדים, כל אחד לחוד. עובדת היותם של צרכים אלו בלתי מוכרים ובלתי מושגים נמצאת לעיתים בבסיס הסכסוך. זיהוי הצרכים והדאגות של כל אחד מהצדדים מאפשר מיקוד בפתרונות פוטנציאליים שעונים לצרכים ולדאגות אלו, בעוד ששיח המתבסס על הצגת עמדות מוביל למבוי סתום ומנציח את הסכסוך.

להלן כמה מן המרכיבים בתהליך של שיתוף פעולה אליו מכוון הגישור:

הדברות
שיוויוניות
הכרה בשונות
הכרה בקיום של האחר
הכרה בצרכים של האחר
כבוד
העצמה
הכרה בתלות ההדדית
דיון בצרכים בשונה מדיון בצדק או אשמה
חויה של למידה על האחר מתוך הכרה באי הידיעה
חלוקת תפקידים
סכומים ברורים


נעמי דטנר, מגשרת מוסמכת ומדריכה
חברה בצוות הניהול של נקודת מפנה - המרכז לייעוץ וגישור משפחתי

נקודת מפנה | כל הזכויות שמורות | קרדיט פיתוח