צור קשר
הורים וגירושין >> ילדים של אבא ואמא

ילדים של אבא ואמא

כהורים וכמגשרים, אנו ערים למידה בה הורות יכולה להיות משימה מתגמלת ויחד עם זאת קשה, גם בנסיבות הנוחות ביותר.
מדריך זה מתייחס לפרידה וגירושין מנקודת הראות של צרכי הילדים ומכוון לסייע לכם לעשות שימוש במיטב המידע הקיים בנוגע לצורכי ילדים שהוריהם נפרדו.
קריאת המדריך הנוכחי בשילוב עם ניסיונכם האישי וסגנון ההורות שלכם עצמכם, יכול לסייע לכם להימנע ממספר מלכודות שכיחות ולחזק את הסתגלות הילד לשינויים שהמשפחה עוברת.
זכרו, משימה קשה אינה בלתי-אפשרית.

מבוא

מדריך זה מספק להורים מתגרשים מידע לגבי צרכים וזכויות של ילדים שהוריהם עוברים תהליך של גירושין.
עבודה יום-יומית עם משפחות בתהליך גירושין מבהירה עד כמה קשה להורים רבים להסדיר מחדש יחסי הורות הממוקדים באמת בצורכי הילד. קבלת החלטות אחראיות חייבת להתבסס על מידע רלוונטי. הכותבים מקווים שמידע זה יסייע למשפחות להתארגן מחדש בדפוס יחסים שונה אך, בו-בזמן, בונה וחיוני.
המידע מבוסס על דוגמאות של תגובות הסתגלות נפוצות אצל ילדים. לא כל הילדים ינהגו בהכרח באופנים המתוארים במדריך זה. אם נמשכות בעיות התנהגות לאורך זמן או שהן קיצוניות בטבען, מומלץ להורים להידרש לייעוץ מקצועי.

גירושין: זכויות הילדים

לכל ילד נתונה הזכות:
לפתח ולקיים קשר עצמאי עם כל אחד מהוריו.
לקבל הדרכה, הוראה, השגחה, משמעת וטיפוח מכל אחד מההורים, ללא התערבות ההורה השני.
להיתמך כספית על-ידי שני ההורים, ללא קשר לכמות הזמן שהוא מבלה עם כל אחד מהם.
לבלות זמן עם כל אחד מההורים, ללא קשר לתמיכה כספית שניתנת או לא ניתנת על ידו.
לבעלות על מרחב שינה ופעילות בכל אחד מבתי ההורים.
לביטחון פיזי והשגחה מספקת כשהוא בטיפול כל אחד מההורים.
לצפות שבתהליך גיבוש תכנית הטיפול בילד, ההורים יתחשבו בכל צורך מיוחד [התפתחותי, קוגניטיבי, רגשי או פיזי] שיכול להיות להם.
לצפות ששני ההורים יפעלו בהתאם לתכנית הטיפול בילד, תוך כיבוד מחויבויות ספציפיות הנוגעות ללוחות-זמנים קבועים עם הילדים.
לצפות לכך ששני ההורים יהיו מיודעים בנוגע לעניינים רפואיים , חינוכיים ומשפטיים שנוגעים לילד.
לפתח ולקיים קשר עמוק עם מבוגרים משמעותיים אחרים, כל עוד יחסים אלו אינם פוגעים או מחליפים את הקשר הראשוני של הילד עם ההורים.
לסדרי טיפול יציבים, עקביים ואחראיים בילד כאשר אינו בהשגחת ההורים. להשתתף בפעילויות בני-גילו כל עוד אלו אינן פוגעות באופן משמעותי ביחסיו עם כל אחד מההורים.
לא להיות מעורב בקונפליקטים בין ההורים.
לא להידרש לקבל על עצמו אחריות הורית בקבלת החלטות הנוגעות למזונות או לסדרי ראייה.
לא לצדד, להגן או להפחית בערכו של אף אחד מהוריו.

כיווני מחשבה כיצד לעזור לילדים להסתגל לגירושי הוריהם.

השפעות גירושין על ילדים – איפיון כללי.
הרחבה מפורטת לגבי כל קבוצת גיל תבוא בהמשך המדריך.
תחושת אובדן מחלחלת. באופן כללי, ילדים מבטאים תחושות עצב. חלק מהילדים יבטאו סימני דיכאון כגון קשיי שינה, חוסר שקט וקשיי ריכוז.
חרדה. מרבית הילדים חוששים שהצרכים הבסיסיים שלהם לא יסופקו. רבים מהם חוששים להינטש ולהיעזב לבדם. הם מודאגים ביחס לכסף ולבריאות הנפשית והפיזית של הוריהם.
תחושת דחייה. לעתים קרובות ילדים חשים דחויים על ידי אחד או שני ההורים.
בדידות. ילדים לעתים קרובות מתגעגעים להורה הנעדר. באופן כללי, ילדים חשים שהם מקבלים תשומת לב מועטת משני ההורים במהלך הגירושין.
כעס. התנהגות הילדים משקפת לעתים קרובות תחושת מתח וכעס מוגברת שעלולה להיות מופנה כלפי כל אחד מההורים.
קונפליקט נאמנויות. הורים רבים מתחרים על אהבת ילדיהם ונאמנותם. ילדים מהלכים על חבל דק בחשש כי הנאה וקרבה לאחד ההורים תיחשב כבגידה בהורה האחר.

כיצד לספר לילדים על גירושין
בכל גיל ניתן לספר לילד על פרידת ההורים. תוכן הדברים תלוי בגיל ובבשלות הילד; לכל ילד יש לספר על גירושי ההורים , בהתאם לרמת ההבנה שלו.
אל תאשימו. האשמה דורשת, באופן בלתי ישיר, מהילדים לבחור צד ולתייג את אחד ההורים כטוב ואת השני כרע.
הסבירו באופן ברור וישיר שהגירושין הם בין ההורים. זה ישקיט את הפחד, שהוא כמעט אוניברסלי, שאם הורים יכולים להתגרש זה מזה, הם יכולים להתגרש גם מילדיהם. הדגישו שלא הילדים גרמו לגירושין ולכן, אין בכוחם לגרום להורים לחזור זה לזה.
תנו לילדים מושג לגבי מה שהם יכולים לצפות לו בעתיד. היו מציאותיים והתמקדו בתחומים המעסיקים ביותר את הילדים, כגון שינויים אפשריים בסדרי המגורים או בית-הספר שלהם. עודדו את ילדיכם לשאול שאלות. [יתכן שיהיו להם שאלות במשך זמן רב].

כיצד יכולים הורים לסייע עשה... אל תעשה....
הרגע את ילדיך והסבר להם שהם אינם הגורמים לפרידה. אל תציע תקוות-שווא של פיוס.
מלא תפקידיך כמבוגר וכהורה.
אל תערב את ילדיך בקונפליקטים בין מבוגרים ואל תבקש מהם לפעול כשליחים או כמרגלים.
אפשר לילדיך לבטא רגשות שליליים לגבי הפרידה באופנים שאינם הרסניים. אל תאיים על ילדיך בנטישה.
ספק לילדיך יציבות והמשכיות רבים ככל שניתן בחייהם.
אל תערוך שינויים בנוסף לאלו המתחייבים מעצם תהליך הגירושין.
תן לילדיך תחושה שהם יהיו בטוחים ומטופלים.
אל תחפש תמיכה רגשית ראשונית מהילדים.
אל תדרוש מהם לשמש כחבריך הטובים,יועצך או אנשי-סודך.
תן לילדיך תחושה שהם אהובים ורצויים.
אל תעיר הערות שליליות על ההורה השני, סגנון חייו או בן/בת זוגו החדשים.
חפש תמיכה רגשית ממבוגרים אחרים כגון משפחה מורחבת, חברים, אנשי מקצוע ומשאבים קהילתיים.

גירושין: צרכי הילדים על-פי השלבים ההתפתחותיים.

להלן יתוארו שלבי החיים של הילדים . בכל קבוצת גיל יובאו צרכים יחודיים, באמצעות מבט על משימות התפתחותיות שיש לקחת בחשבון בתהליך של גירושין וכן תוצגנה תגובות אפשריות של ילדים ותגובות מומלצות להורים.
מהלידה ועד לגיל 18 חודשים [תקופת הינקות] מבט על משימות התפתחותיות התקשרות ופיתוח אמון
יכולת של אדם לרכוש אמון לאחרים הנה אחת המיומנויות החברתיות הראשונות שיש לפתח בחיים. יכולת זו מתחילה בתקופת הינקות ומתחזקת במהלך החיים. שתי שנות החיים הראשונות הן פרק-זמן משמעותי ביותר בבניית האמון.
תינוקות יוצרים קשרי אמון עם אנשים חשובים בסביבתם. כיצד ועם מי נוצרים קשרים תלוי במשך הזמן ואיכות הטיפול המסופק לתינוקות ולא במינו של המטפל/ת [הורה או מטפל/ת אחר/ת]. יכולתם של תינוקות לפתח יחסי אמון עם אחרים תלויה בהצלחתם לבסס קשרים כאלו.
סיפוק צרכים פיזיים
תינוקות בטווח גילאים זה זקוקים לזמן, תשומת לב וסבלנות רבים מצד המטפל בהם. תינוקות שאך נולדו זקוקים לטיפול טוטאלי. לקראת גיל שנה עד שנה וחצי הם מסוגלים ללכת, לספק מקצת הצרכים של עצמם ולהשתמש בשפה מוגבלת.
שיקולים מיוחדים
הקשר הראשון של הילד יהיה עם האדם שמספק לו טיפול באופן השגרתי והיציב ביותר.
בין הגילאים 5-10 חודשים מתרחשת בדרך כלל תופעת החרדה מזרים. זהו שלב נורמלי בהתפתחות והוא מעיד על כך שילדים יכולים להבחין בין אנשים מוכרים לבלתי מוכרים.
ילדים מסוגלים להבין יותר מכפי שהם מסוגלים לבטא באופן מילולי.
סיפוק צורכי הילדים היא המשימה ההורית העיקרית בגיל זה. חשוב ליצור עבור הילד שגרה קבועה שניתנת לצפייה מראש.
ילדים בגיל זה מסוגלים לחוש מתח כשהורים רבים ביניהם, אך אינם מסוגלים להבין את הסיבות לקונפליקט.

תגובות אפשריות של ילדים:
ילדים עשויים להיראות עצבנים, נרגזים או אדישים
להיות ערניים במיוחד ולהגיב למצבי מתח של ההורים
לבטא סימפטומים של כישלון במשימות הגדילה כגון עלייה מעטה מידי במשקל, האטה בקצב הגדילה וחוסר תגובתיות
עיכוב בהתפתחות תגובות מומלצות להורים
הקדישו זמן לחיבוק וליטוף הילדים.
ספקו את צרכיו הבסיסיים של הילד.
היוועצו ברופא ילדים במידת הצורך.
קיימו שגרה קבועה ליצירת יציבות וביטחון.
הימנעו מבידוד, מצאו תמיכה מאחרים.

18 חודש עד 3 שנים התפתחות האישיות

בגיל זה, ילדים מתפתחים לאינדוידואליים בעלי ייחוד. בשלב מוקדם בתקופה זו, הם יכולים להיות שליליים, מתנגדים ותובעניים. בסביבות גיל שנתיים וחצי עד שלוש, הם פטפטנים, מסוגלים להפגין גאווה על הישגים אישיים ולעמול קשה לקבלת אישורים מהסביבה.
'בני השנתיים האיומים' הופכים כאלו למעשה כבר בסביבות גיל 18 חודש. הם נקראים כך כיוון שזה מתרחש בשנה השנייה לחיים. מטרת ההתנהגות השלילית, המתנגדת והתובענית היא לפתח עצמאות.
בעיות בין הורים לילדים מתחילות להתפתח בתגובה ל'בני השנתיים האיומים'. קיים מגוון רחב של גישות הוריות להתמודדות עם ילדים בגיל זה.
התפתחות חברתית
ילדים מתחילים למצוא מקומם בעולם. עד גיל שנתיים, הקשר הראשוני שלהם עם ההורים התרחב והוא כולל גם קשר עם אחרים. אינטראקציות עם ילדים אחרים בני אותו גיל מתחילות בטווח גילאים זה. תחילה הילדים מתחרים עם ילדים אחרים על תשומת-ליבם של מבוגרים. מאוחר יותר הם מסוגלים ביתר הצלחה לקחת חלק במשחק, אחד לצד השני.

שיקולים מיוחדים שיש לקחת בתהליך הגירושין
סביר שהתנהגות שלילית, מתנגדת או תובענית של ילדים בטווח גילאים זה נובעת מהתפתחות נורמלית ולא מהורות בעייתית של מי מההורים.
ילדים בגיל שנה וחצי עד שנתיים עסוקים יותר בסיפוק צורכיהם המיידיים מאשר בפרידת ההורים. עם זאת, הם מבחינים בקונפליקטים בין ההורים ולעתים קרובות ייראו מפוחדים או עצבנים. הם עלולים לפתח תגובות התנהגות מוקצנות אך הם אינם מדברים על חרדותיהם. ילדים צריכים לדעת שהם יטופלו על-ידי ההורים ואחרים. אין די בהרגעה מילולית של ההורים בתחום זה. על ההורים לבטא זאת גם במעשים.
הסימן הנפוץ ביותר של מתח אצל ילדים בגיל זה הוא נסיגה להתנהגויות המאפיינות גילאים צעירים יותר. זו איננה בהכרח התנהגות בעייתית. לעתים קרובות, זו דרכם של ילדים לבקש ביטחון. ילדים לקראת גיל שלוש עשויים לחוש אחריות בגין פרידת ההורים, מבלי שיהיו מסוגלים לדבר על כך.

תגובות אפשריות של ילדים
נסיגה להתנהגויות מוקדמות יותר כמו התקפי-זעם או הרטבה לילית
מצבי-רוח והסתגרות - ילדים עשויים להיראות מפוחדים
דרישת כמויות חריגות של תשומת-לב
שינויים בדפוסי השינה והאכילה

תגובות מומלצות להורים
היוועצו ברופא-ילדים
קיימו שגרה קבועה ליצירת יציבות וביטחון
תנו לילד חיזוקים מילוליים ופיזיים המפגינים אהבה והגנה
הציבו גבולות יציבים וקבועים לאורך זמן

3-5 שנים[גיל הגן] מבט על משימות התפתחותיות

דרכי חשיבה שונות
ילדים אלו נמצאים בתהליך פיתוח רמות גבוהות יותר של מיומנויות חשיבה. הם יכולים להיראות די מתוחכמים, במיוחד מבחינה מילולית, ועדיין הם מתקשים להבחין בין דמיון למציאות. עבורם, חלומות יכולים להתגשם, כמו גם מחשבות, רגשות ומשאלות. יש להם אמונה מופרזת בכוח שלהם עצמם ואמונה זו יכולה להוות בעיה עבור ילדים שחשים אחראים לגירושין אך חסרי כוחות לעצור אותם.
ילדים חשים לעתים קרובות אחראים לגירושי ההורים. הם עשויים להניח שמחשבותיהם, רגשותיהם או התנהגות לא רצויה מצדם גרמה לגירושי הוריהם.

מקור חיצוני ליציבות
סביבה יציבה מסייעת בפיתוח תחושה פנימית של ביטחון ויציבות אצל ילדים. בשונה ממבוגרים, הם עשויים שלא להיות מסוגלים להבין שהמצוקה במשפחה היא זמנית וכלל אינה נובעת מהם.

שיקולים מיוחדים
האופן בו הורים ואנשים משמעותיים אחרים בחייהם מתמודדים עם הגירושין ישפיע על אופן הסתגלותם של הילדים.
ילדים יחושו בטוחים בעולם יציב וניתן לצפייה מראש. שינויים מעטים ככל האפשר צריכים להתרחש בעולמו של הילד במהלך גירושין. את השינויים הבלתי-נמנעים יש להציג בפני הילדים באופן הדרגתי, תוך כדי מתן אפשרות לילדים להסתגל. מהירות ההסתגלות תלויה ביכולת של כל ילד וילד להתמודד עם שינוי.

תגובות אפשריות של ילדים
אשלייה עצמית שהגירושין אינם מתרחשים
חוסר הבנה של מושג הגירושין
חוסר הבנה של מושגי זמן או סיבה ותוצאה
אי-רצון להיפרד משני ההורים
ביטוי פחד שאחד או שני ההורים ילכו לבלי שוב
נסיגה להתנהגויות מוקדמות יותר כמו התקפי-זעם, מציצת-אצבע, הרטבה לילית
תחושה שהם אחראים לגירושין, הם יכולים להניח שהיותם 'ילדים רעים' גרמה לאחד ההורים לעזוב
ניסיון לשלוט בסביבה ו/או באחרים כדרך ליצור תחושת ביטחון
ביטוי פחדים שיכולים להיראות בלתי קשורים לגירושין

תגובות מומלצות להורים
הפגינו ביטויי אהבה והגנה מילוליים ופיזיים
תנו לילדיכם חיזוקים חוזרים ונשנים שההורה יחזור
קראו עם ילדיכם ספרים על גירושין המתאימים לגילם
ספקו לילדיכם מידע והסברים פשוטים המותאמים לגילו.
סייעו לילד לדבר על תחושות כמו פחד, עצב, כעס
סייעו לילד לדבר על סיוטים או חוויות מפחידות אחרות

5-11 שנים [גן חובה וביה'ס היסודי]

צורך במשפחה ובשייכות
ילדים בטווח גילאים זה מוטרדים במיוחד לגבי עניינים הקשורים למשפחתם. הם נאחזים ביציבות המשפחתית כ'עוגן' וממנה הם יוצאים לחקור את העולם. ילדים מתקשים מאד לקבל גירושין המתרחשים בתקופה זו בחייהם. הפנטזיה הראשונה של מרבית הילדים להורים גרושים היא שההורים יתאחדו מחדש. פנטזיה זו חזקה במיוחד אצל ילדים בטווח גילאים זה.
ילדי ביה'ס היסודי בונים מיומנויות חברתיות וכישורי למידה. משפחה שניתן להישען ולסמוך עליה, ממנה ניתן לחקור את העולם, מסייעת בתהליך בנייה זה.
כאשר מתרחשים גירושין, ילדים חשים אובדן של בסיס הביטחון שלהם. תחושת הביטחון יכולה להיבנות מחדש במהלך הזמן אם כי ילדים אינם מבינים זאת ויכולים לבטא תחושת אובדן עמוקה.
מבחינה התפתחותית, אצל בני שבע ושמונה, עניינים הקשורים למשפחה ושייכות נתפסים כבעלי חשיבות עליונה. זהו גיל בו ילדים חוקרים ברצינות את תולדותיהם אחדים עסוקים בשאלה אם הם מאומצים. פרוייקטים וטיולים משפחתיים מלהיבים אותם. קבלה והסתגלות לשינויים שגירושין גורמים במשפחה עלולה להיות קשה עבור ילדים אלו.
גם כאשר ילדים יודעים שהוריהם לא יתאחדו מחדש, הם עשויים לייחל לכך בסתר. כל הסיבות לפרידת ההורים אינן מצדיקות בעיניהם את הכורח שבגירושין.
במאווייהם לאיחוד מחדש של המשפחה, הילדים ינסו לגרום להורים להיות באינטראקציה זה עם זה, בין אם היא חיובית או שלילית. בדרך החשיבה של ילדים, מצב בו ההורים רבים ביניהם עדיף על נתק מוחלט.

פחד מנטישה
ילדים שפיתחו קשר נורמלי ובריא עם הוריהם חווים פחד להינטש על ידם. פחד זה הוא חלק מהתפתחות נורמלית ועל-פי-רוב מצביע על קשר חיובי עמוק ותלות בהורים. התנהגויות רבות בגילאים אלו מכוונות להבטיח שההורים עדיין רוצים בהם ושאין בכוונת ההורים לעזבם. לעתים, ילדים ינסו לדחות את ההורים מתוך פחד להידחות על ידם והם עשויים להכריז בזעם על רצונם להתגרש מאחד ההורים. במהלך הגירושין, ילדים אלו זקוקים להרבה מאד ביטחון מצד ההורים שאין בדעתם לנטוש אותם.
בגילאים חמש עד שבע, דפוסי חשיבה של ילדים עדיין בסיסיים מאד, הם עדיין לא פיתחו מיומנויות חשיבה בוגרות. כאשר הורים מתגרשים, מתעורר אצל ילדים אלו חשש שמא ההורים יתגרשו גם מהם. יש להזכיר להם שוב ושוב שההורים אינם נשואים להם ולפיכך, אינם יכולים להתגרש מהם. ילדים אלו גם חוששים שההורים יכעסו ולא ירצו בהם יותר. לעולם אין לאיים בעזיבת הילדים או באי רצייתם.

שיקולים מיוחדים
ילדים בגיל זה מודעים להתרחשויות בתוך המשפחה, ללא יכולת לשלוט בהן. מודעותם לסטנדרטים ולנוהגים משפחתיים מקובלים, כמו-גם להבדלים בין המשפחה שלהם למשפחות אחרות מצביעים על מודעות ומעורבות משפחתית מוגברת.
ילדים אלו מתקשים להשלים עם העובדה שהדברים אינם עוד כשהיו. הם עלולים להאשים את ההורה שהם חושבים שאחראי לגירושין.
בעיקרון, ככל שמתאפשר לילדים לשמר תחושת משפחתיות במהלך הגירושין, כך הם יסתגלו טוב יותר. ניסיונות מצד ההורים למנוע מהילדים פנטזיות על איחודם מחדש יתקלו בהתנגדות מצד הילדים. אפילו הסימן הזעיר ביותר של שיתוף פעולה בין ההורים יכול להתפרש באופן שגוי.

תגובות אפשריות של ילדים
תחושה שהם נקרעים בין שני הוריהם
שקיעה בתחושות כעס, אובדן, אשמה, דחייה, עצב ובדידות
דאגה שלעולם לא יראו שוב את אחד ההורים
תחושת אחריות לגבי הגירושין
אמונה שאחד ההורים אינו אוהב אותם עוד
כעס על ההורה שגרם להורה השני לעזוב
פנטזיות שההורה הנעדר ישוב
חרדה כאשר לוח הזמנים למפגש עם כל אחד מההורים אינו ניתן לצפייה מראש
האשמת הורה אחד בגין הגירושין
חוסר שיתוף פעולה
קשיי ריכוז
תחושת געגועים עזה להורה הנעדר
לקיחת תפקידים בוגרים, הגנה על ההורים
תחושת קיפוח ותובענות-יתר לעתים קרובות
קושי להתחלק בזמן או ברכוש עם אחרים
השלייה עצמית, שלעתים קרובות אינה מדוברת, שההורים יתאחדו מחדש
ניסיון לשלוט באחרים ו/או במצבים
פחד להינטש או להיות מוחלפים על-ידי בן/בת-הזוג החדשים של ההורים או על-ידי אחים מנישואין אלו

תגובות מומלצות להורים
קבלו ועודדו את תחושותיו של הילד
תנו לילד זמן להתמודד עם רגשותיו
שחקו עם הילד משחקים שמעודדים ביטוי רגשות
סייעו לילד לבטא כעס באופן הולם
צרו מבנה קבוע ושגרת-חיים
הימנעו ממאבקי-כוח
קבעו לוח-זמנים קבוע וניתן לצפייה מראש של סדרי ראייה
תמכו בקשר של הילד עם ההורה השני
היו נגישים ואפשרו לילד לדבר על מה שמתרחש
המשיכו וחזקו אותו
אל תטעו בילד תקוות-שווא לאיחוד מחדש
אפשרו לילד לאהוב את שני הוריו

11-14 שנים [סוף ביה'ס היסודי/חטיבת הביניים]

חשיבות גוברת לביה'ס/חברים
בגיל זה מואץ תהליך התרחקות הילדים מהוריהם. התנהגויות רבות של הילדים מכוונות ליצירת מרחק פיזי ורגשי מההורים ומן המשפחה. הם חשים יותר בנוח באינטראקציות חוץ-ביתיות. לעתים קרובות, פעילויות עם חברים מחליפות בגילאים אלו פעילויות משפחתיות. סביב גיל אחת-עשרה, הם נוטים להתעניין יותר במורים ובחבריהם לכיתה מאשר במשפחה. בשנות העשרה המוקדמות, הם בדרך-כלל מושפעים יותר מחברים ומהורי חבריהם.
ילדים בני אחת-עשרה נוטים להיות ביקורתיים באופן קיצוני כלפי הוריהם. עד גיל 14, ילדים לעתים קרובות חשים שהוריהם מהווים לגביהם גורם מבוכה. מבוכה הגוברת כתוצאה מפרידה בין ההורים וגירושין היא נורמלית. ילדים לעתים קרובות עשויים שלא לספר לחבריהם על פרידת ההורים ובמקום זאת לשתף מורה שהם בוטחים בו, אותו ישביעו לסודיות.
באופן כללי, ילדים יתנגדו לבן/בת זוג חדשים בחיי אחד ההורים. הם יקשו מאד על כניסת בן/בת הזוג החדשים כיוון שתחושת המשפחתיות שלהם אינה משתנה בנקל.
בגיל זה, הם עשויים להיות ערים במיוחד להתרחשויות בחיי ההורים, בכלל זה התרחשויות בתחום המיני, אותן הם מתקשים לקבל ולגביהן הם רגישים במיוחד.

שיקולים מיוחדים
בני-עשרה צעירים יהיו מוטרדים לגבי האופן בו הפרידה/גירושין ישפיעו על ביה'ס ופעילויותיהם החברתיות. למרות שילדים אלו עשויים להיראות יותר ממוקדים בצרכים שלהם עצמם, על ההורים להיות ערים לכך שהם עדיין מעורבים במה שמתרחש במסגרת המשפחתית. נמשכת תקווה שההורים יתאחדו מחדש.
מודעות מוגברת למיניות וליחסים מקשה על כניסתם של בני-זוג חדשים של הורים לבני עשרה.
תכניות הקשורות למשמורת הילדים ובילוי זמן משותף צריכות לקחת בחשבון את הפעילויות החברתיות והבית-ספריות של בני-העשרה הצעירים.
בנוסף לדיבור עם בני-העשרה, על ההורים לעודד אותם לדבר עם מבוגרים אחרים להם הם רוחשים אמון על רגשות שהם חווים ביחס לפרידה/גירושין של ההורים.

תגובות אפשריות של ילדים
ביטויי הישענות מוגברת על חברים
תחושות כעס כלפי ההורים בשל הגירושין וההפרעות שהם גורמים
האשמת אחד ההורים בגין הגירושין
לעתים קרובות, צידוד באחד ההורים כנגד השני
רגשות חוסר-אונים, חרדה, בדידות, חוסר ביטחון, בושה ומבוכה
חשש שהמצב המשפחתי ישפיע על היחסים שלהם עם חבריהם
עיסוק בהתנהגויות מוחצנות קיצוניות כגון היעדרויות מביה'ס, שקרים, גניבה, הישגים נמוכים בביה'ס
מאמצים להיות ילדים מושלמים
כעס ואי קבלה ביחס להתנהגות חברתית/מינית והכרויות חדשות של ההורים
נוקשות חשיבתית
רגישות ותגובתיות-יתר כלפי ההורים בזמן קונפליקט
דאגה למצבם של ההורים במהלך הגירושין
ניסיונות לספק להורים אהבה, דאגה וחברות
תגובות פיזיות כמו כאבי-בטן או כאבי-ראש
התנהגות מינית בלתי בשלה
לקיחת תפקידים של ההורה הנעדר במשפחה

תגובות מומלצות להורים
עודדו ביטוי הולם של רגשות
עודדו פעילות פיזית ודרכים נוספות לשחרור רגשות
היו נגישים והרשו לילדיכם לדבר על המתרחש
הסבירו להם את הגירושין באופן שאינו שיפוטי
עודדו גישה לשני ההורים
אפשרו לילד לדבר עם אדם חיצוני למשפחה על הגירושין
ספקו סביבה ביתית יציבה
המשיכו למלא תפקיד הורי ביחס לילד
הגבירו את בטחונו של הילד שההורה אחראי ושולט במצב
אפשרו לילד להיות ילד
אל תאפשרו לילד לקבל על עצמו תפקיד ההורה הנעדר
התנהגו בצורה מהוגנת בתוך הבית, שמרו על פרטיות בפעילויות של מבוגרים
אפשרו לילד לאהוב את שני הוריו
התייחסו לבקשות של הילד ביחס למשמורת/סדרי ראייה תוך כדי שימור האחריות ההורית להחלטה הסופית

14-18 שנים [ בית ספר תיכון]

עצמאות לעומת הכוונה
אחת המשימות החשובות ביותר של מתבגרים בגילאים אלו היא להתכונן באופן מספק לעזיבת הבית. המתבגרים מתרחקים מבחינה רגשית ופיזית מהמשפחה. עבור מרביתם, ביה'ס, העבודה והחברים קודמים למשפחה בסדר העדיפויות. לעתים קרובות הם יעמדו על זכותם לפרטיות ו/או ידרשו לקבל החלטות בתחומים שעד כה היו בתחום האחריות של ההורים. אחת המשימות הקשות ביותר להורים היא איזון בין צורכי המתבגרים לעצמאות מחד והכוונה, מאידך.
למתבגרים כישורי חשיבה מופשטת וכשר ביטוי לאלו של מבוגרים, אולם כישוריהם הרגשיים והמוסריים נופלים מאלו של מבוגרים. הם עדיין זקוקים להכוונה מההורים, גם כאשר אינם מבקשים או מתנגדים להכוונה כזו. רבים בוחרים שלא להיות מעורבים בפרידה או בגירושין. אחרים נוטים למעורבות-יתר ביחסי ההורים.
כאשר הם לכודים בתווך הקונפליקט בין ההורים, מתבגרים נוטים לצדד באחד ההורים ולנסות לסיים את הקשר עם ההורה השני תוך שהם תולים זאת בסיבות שנראות פעוטות או בלתי קשורות.
חשוב ששני ההורים יזכירו למתבגרים בגילאים אלו את חשיבות המשפחה והצורך באיזון. כדי לכבד את צורכי המתבגרים בעצמאות, על ההורים להטות אוזן באשר להעדפותיהם לגבי הסדרי המגורים, לוחות-זמנים לביקור ותכניות משפחתיות.
שיקולים מיוחדים
כאשר יש יותר מילד אחד במשפחה, כל ילד יכול לצדד בהורה אחר. הורים צריכים לעודד מתבגרים שלא לבחור בין הצדדים ולהמשיך בקשר עם שניהם.
כאשר קובעים תכנית למשמורת/סדרי ראייה, יש לקחת בחשבון תכניות בית-ספריות, עבודה ספורט ופעילויות חברתיות של הילד.

תגובות אפשריות של ילדים
להיראות בעלי יכולות שהן מעבר לרמת הגיל שלהם
להבין ולהסתגל למה שמתרחש .
לחפש עידוד מחברים בני גילם
לעתים קרובות להביע ספקות וביטויי אי-וודאויות לגבי העתיד
לבטא התנהגויות מיניות ותוקפניות מוגברות
תגובתיות גבוהה וקיצונית לתחושות כעס, בגידה, עצב, אובדן ונטישה
לחוש דחויים ומוזנחים
להיות מאוימים מנזקקות ההורים
לכעוס על בלבול ומבוכה מצד ההורים
להיות מוטרדים בגלוי מכך שההורים נפגשים, מבלים או מקיימים יחסים עם בני המין השני
פחד וחוסר אמון באינטימיות
להיות מוטרדים ביחס לכסף ולהשפעת הגירושין על סגנון חייהם
לחוש טינה על כך שחייהם יסתבכו כתוצאה מהגירושין
לחוש מבוכה ובושה לגבי שינויים במשפחה

תגובות מומלצות להורים
עודדו ביטוי רגשות
ספקו מסגרת למבנה המשפחה החדש .
עודדו ותמכו בילדיכם
פתחו מערכת תמיכה בוגרת כדי שהילד יהיה משוחרר מתפקידי מבוגרים
שמרו על תפקיד הורי עם הילד
קבעו גבולות ברורים
עודדו את הילד להמשיך בשגרת חייו.
ספקו לילד ביטחון בהמשך אהבתכם ותמיכתכם בו בצורה מילולית ופיזית
אפשרו לילד לאהוב את שני הוריו
התנהגו בצורה מהוגנת בתוך הבית, שמרו על פרטיות בפעילויות של מבוגרים
התייחסו לבקשות של הילד ביחס למשמורת/סדרי ראייה תוך כדי שימור האחריות ההורית להחלטה הסופית.

נקודת מפנה | כל הזכויות שמורות | קרדיט פיתוח