צור קשר
ספריית מאמרים >> תחומי גישור שונים >> יישוב סכסוכים וגישור בארגונים חברתיים

יישוב סכסוכים וגישור בארגונים חברתיים

Meditation and conflict resolution in Social Work at the Human Services Kruk,E

1998 ,Chicago, Nelson- Hall Publishers.1-15

קונפליקט הוא לא בהכרח מצב הרסני, להיפך, הוא יכול לתת הזדמנות לחיזוק יחסים ולהביא לצמיחה אישית. קונפליקט בלתי פתור עלו להיות הרסני ואילו ההתמודדות איתו הינו בונה.
גישור מוגדר בדר'כ כ'סיוע בניהול מו'מ', והוא הוכח כיעיל במגוון רחב של נושאים בין אישיים ואחרים.
יישוב סכסוכים הינו נושא מרכזי בע'ס וגישור הינו חלק אינטגראלי בפרקטיקה של ע'ס, אך לא הרבה נכתב ונחקר בתחום זה. הגישור הינו הגדרה חדשה במקצוע הע'ס ויש להגדיר אותו כחלק פורמלי ובאחד השיטות בעבודה. השימוש בו בע'ס השפיע רבות להתפתחות התיאוריה והפרקטיקה שלו. גישור הינו למעשה התפתחות טבעית של הפרקטיקה בע'ס משום שמטרתו הינו העצמת האנשים הנמצאים בקונפליקט וזקוקים ליישוב ופתרון בעיות. התיאוריה והכישורים מתחום הע'ס [כמו ניתוח בעיות ,קומוניקציה והתערבות מערכתית], הינם הבסיס לגישור.
סכסוך, יישוב סכסוך וגישור
Moore [1986] מזהה 5 אלמנטים בקונפליקטים חברתיים: יחסים, קונפליקט ערכי, חוסר עקביות בעובדות, אינטרסים מנוגדים וכו'. חשוב להבין באיזה אספקט בקונפליקט השותפים נמצאים בזמן נתון.
קונפליקט הוא דבר בלתי נמנע בחיי היומיום אך חשוב איך אנו מתמודדים עימו. אפשר להבחין בשני מימדים: אסרטיביות ושיתופיות. אסרטיביות מתייחס לצורך לספק את הצורך שלנו, והשיתופיות – את הטווח בו אנו מתעניינים בסיפוק הצד השני. מכאן אפשר להבחין ב- 5 סגנונות של ניהול סכסוך: תחרותי, הסתגלותי, הימנעותי, פשרה ושיתוף פעולה.
רובנו נוטים יותר להשתמש יותר בסוגים מסוימים ופחות בוחרים.
כמגשרים עלינו לדעת איזה סגנון שלנו הוא דומיננטי [ואיזה לא], אלו סגנונות אלטרנטיביים קיימים, באילו מצבים מתאים סגנון מסוים ומתי אנו צריכים להשתמש בסגנון אלטרנטיבי.
הגישור מתבסס על סגנון של שת'פ בניהול יישוב קונפליקט, אשר האסרטיביות בו גבוהה וכן שת'פ שמעורב בו תהליך של הדדיות בפתרון בעיות.
כדי לפתור קונפליקט, מחפשים פתרון שיספק באופן מלא את הדאגות הצרכים של כל הצדדים. השיתופיות חיונית כשיחסים חשובים נוגעים בדבר, הנושאים במחלוקת חשובים לשני הצדדים
ושישנה התחייבות לתת דרך לתהליך פתרון הבעיות.

החסרונות: בעיות פשוטות אינן דורשות פתרונות אופטימליים וקשה להצדיק את הזמן והאנרגיה שהשיתופיות דורשת.

הגישור הינו:

1. תהליך עם שלבים מוגדרים וברורים:
2. מטפל בקונפליקט בין שני או יותר צדדים שיש למצוא לו פתרון.
3. דרך לפתרון בעיה שמדגישה שיתופיות ברמה גבוהה של אסרטיביות ושת'פ של שני הצדדים, מחפשת פתרון שכל צד יפיק ממנו תועלת. ההנחה בנויה על הפוטנציאל להביא לאיזון בין הצדדים.
4. המגשר הינו מאפשר או עוזר במו'מ בנושאים: קומוניקציה, פתרון בעיות, מציאת אופציות, הערכת אופציות,שעשויות להביא להחלטה והסכם.
5. המגשר נשאר ניטרלי, ללא דעה קדומה.
6. העצמה כאבן פינה בגישור: הצדדים מועצמים כדי להגיע בעצמם לפתרון, להגיע להחלטות ולקיחת אחריות
7. רצון והתנדבות לגישור ולהגיע להסכם הדדי.

בעיקרון, גישור הינו סיוע במו'מ. המגשר הינו מנהל התהליך והצדדים קובעים את התוצאה. המטרה הינה הסכם והמגשר עוזר לצדדים להגיע לכך.
הגישור מבוסס על דיונים ישירים לעומת בוררות, בו מוסמך הבורר להציע או להחליט בעצמו על הפתרון.
גישור בע'ס הינו אחת הפרקטיקות אשר נלקח לא רק ממקצועות של שרות אנושי, אלא גם מתחום המשפט ויחסי עבודה:
1. המטרה מוגבלת להשגת הסכם בעניין השנוי במחלוקת.
2. תפקיד המגשר הוא של מאפשר ניטרלי, אך אקטיבי וישיר: הוא בונה את התהליך, מנהל את הקונפליקט, מחנך, מארגן אינפורמציה, מאפשר תקשורת, עוזר לצדדים לפתח הצעות להסדר, מציע אופציות, עוזר לצדדים להעריך האפשרויות ומספק הסכם כתוב.
3. הערכה מוגבלת שכן הגישור מכוון לעתיד.
4. התערבויות אינן שאובות רק מתחום הע'ס אלא גם ממקצועות אחרים כמו: משפטים, יחסי עבודה, ניהול קונפליקטים, אסטרטגיות וטכניקות למו'מ.
גישור כתהליך ליישוב סכסוכים, ומודל של פרקטיקה מתחום הע'ס, הוא יעיל כשהבעיות במחלוקת הן בהירות וכשהצדדים מסכימים להגדרתן. הצדדים צריכים להיות אסרטיביים דיים כדי להיות מסוגלים להציג את האינטרסים ולשכנע. הצדדים תלויים זה בזה ויחסיהם ימשכו, לכן יידרש שת'פ ביניהם, לפחות הפוטנציאל כך. השיתופיות עדיפה.

ערכים תאוריה וכישורים

ב- 1991 האיגוד הלאומי של העו'ס בארה'ב אישר את הסטנדרטים לגישור.
סטנדרטים אלו משלימים את קוד האתיקה ומתאימים לאלו של ארגוני הגישור. כמו כן, התפתחה תיאוריה כמו: פישר ויורי [1991] – תיאורית המו'מ, לפיה חשובה במיוחד התפיסה של הפניית הצדדים מעמדה המבוססת על עסקה, לעמדה המבוססת על אינטרס למו'מ. צרכים יוגדרו כרצונות, דאגות של הצדדים שצריכים להיפגש כדי שתהיה שביעות רצון מהתוצאה. כלומר, הבסיס יותר על אינטרס ופחות על עמדה.
פתרון הקונפליקט מתקדם ע'י הגדרה מחדש בצורה כזו שכל האינטרסים נלקחים בחשבון.
תיאורית הקומוניקציה: מסגרת של פתרון בעיות וכן תיאורית המערכות
דומות לגישת הגישור: אסטרטגיה של ניטרליות, שימוש במטאפורה, תשאול ושיקוף הם עקרונות תקשורת הכרחיות לגישור אפקטיבי. המודל של יישוב סכסוכים מספק גישור עם תהליך הדרגתי אשר מתאים לנושאים רחבים בפרקטיקה.
הזרם העיקרי של מודל יישוב סכסוכים בגישור בנוי מ 3 שלבים עיקריים:
שלב התחלתי- העלאת הנושאים השנויים במחלוקת.
שלב אמצע - בו האינטרסים שמתחת לעמדות מוגדרים ומחפשים להם משותף.
שלב אחרון- הבאת אופציות ליישוב הסכסוך, הערכתן ויישוב הסכסוך.
אלו כשורים מהפרקטיקה של הע'ס. כמו גם הגדרות מחדש, הכללה, נורמליזציה, שינוי הצדדים מעמדות לצרכים, חיפוש המשותף, פוקוס על העתיד, ניהול הקונפליקט, קביעת כללים ואחזקתם, עימות ובוחן מציאות.

נושאים , מחלוקות ומגמות

נושא הגישור בשנים האחרונות עובר בדיקה וביקורת. הטענה היא שגישור אינו מתאים או מוגבל כשנושאים טעונים רגשית ואז המו'מ בין הצדדים אינו יעיל.
בהתייחס לניטרליות המגשר- במציאות, רב המקרים בהם ישנה התערבות הע'ס, קיים חסר איזון בין הצדדים [כוחות, ידע ותפקיד], הדבר בולט במיוחד בבעיות ביחסי אישות וסכסוכים משפחתיים. בעיות אלו יצרו מודלים נוספים בגישור [כי לא ניתן להשתמש רק במודל אחד].

קיימים ויכוחים כיום על מדיניות הגישור. מהם הראויים לציון:

- האם גישור מטה הצידה תשומת הלב מעובדות מובנות שתורמות לקונפליקט החברתי ולדיכוי אנושי?
- האם מגשרים צריכים להיות בעלי תעודות גישור [כללי או בתחום עבודתם]? האם מיסוד ובדיקת איכות הסטנדרטים מורידה את התרחבות השימוש בגישור ויצירת גישות יצירתיות?
- האם תפקיד המגשר הוא של 'בונה מו'מ' או יותר טיפולי חינוכי שמתרכז באספקטים רגשיים או שתפקידו ללמד תקשורת וכישורים לפתרון בעיות?
- האם הגישור מוגבל ליישוב סכסוכים או שעליו לעשות זאת בדרך של העצמה והכרה? האם הגישור תפקידו לרפא, לבנות מחדש יחסים ולשמר הרמוניה?
- האם המגשר צריך להיות ניטרלי ולהימנע מלקחת צד בתהליך? עד כמה הוא משפיע על התוצאה? האם ניטרליות של מגשר אפשרית?
- מה תפקיד הגישור במצבים של חוסר איזון בין הצדדים, האם הוא יכול להגיע בכלל לאיזון?
- האם הגישור צריך להיות מחויב או וולונטרי?
- האם הינו יעיל יותר על בסיס בית משפט או באופן עצמאי? האם הוא קשור או מהווה אלטרנטיבה לתהליך משפטי?
- בנוגע לסודיות, האם הגישור צריך להיות סגור או פתוח?
- האם ניתן לעשות גישור כשישנם 3 צדדים? האם עו'ד, סנגורים גם יכולים להשתתף?
- האם הגישור מתאים לתרבויות שונות, או שיש לפתח מודל גישור תלוי- תרבות?
בעקבות שאלות אלו, מתפתחים מודלים שונים וחדשים. ישנם ניסיוניות לסווג סוגי הגישור לפי רמת הקונפליקט, המאזן בין הכוחות, רמת התקשורת, יכולות לפתרון בעיות ולניהול מו'מ, אופי היחסים לפני הקונפליקט, הפוטנציאל לגבי עתיד היחסים ושת'פ.

3 מודלים נפוצים יותר ויותר [בעבר המודל הנפוץ ביותר של [מו'מ מובנה']:

1. המודל התרפויטי אשר מדגיש את האלמנטים הרגשיים והיחסים בין הצדדים.
2. הגישה הפמיניסטית המתבססת על הבדלים מגדריים בפתרון בעיות
3. מודלים תלויי תרבות אשר מתבססים על דרכי פתרונות הקיימים בתרבויות השונות.
ישנם סוגים נוספים כמו: מגשר מתערב או ניטרלי, ישיר ולא ישיר, קשור לנושא בויכוח או לא. עו'סים ועובדים מתחומי טיפול נוספים המובילים את הדרך באופן ברור בפיתוח גישות חדשות לגישור.
גישות טיפוליות שפותחו ע'י עו'ס מתמקדות בבעיות רגשיות ותהליכים ביחסים שחוסמים
הסכמים. מטרת הגישור איננה רק יישוב הסכסוך אלא בנייה מחדש של יחסים, יצירת תקשורת וכישורים לפתרון בעיות והגדלת יכולת שת'פ. כלומר, תפקיד המגשר הוא גם של ריפוי וחינוך. לכן תהליך הגישור ארוך יותר מהרגיל המבוסס על הערכה והכנה לגישור ומעקב שאחרי.
המודל של מו'מ מובנה בארה'ב וקנדה עדיין יותר בשימוש של שכבת הביניים ופחות לאנשים מגזעים וקבוצות אתניות אחרות. יש קבוצות אתניות שבהן נעשה הגישור ע'י זקן העדה כשהדגש הוא על השכנת שלום, הילינג ובניית יחסים. מגשרים סיניים משכנעים את הצדדים למלא אחר חוקים קיימים שמתאימים לנושא ומובילים לתוצאות. המודל של מו'מ מובנה בארה'ב מתבסס על מס' הנחות וערכים תרבותיים:
1. תקשורת צריכה להיות ישירה עם עימות כסימן לכוח במו'מ.
2. צריכים להיות עובדות ורגשות מלאים ופתוחים.
3. זכויות האינדיבידואל וצרכיו הם בחשיבות עליונה.
4. התהליך צריך להיות קצר, משימתי וממוקד לעתיד. הדבר אינו מתאים לכל תרבות.
המגשר צריך להכיר תרבות הצדדים ופיתוחן ולהכיר תרבויות אחרות ונוספות.

גישה ממוקדת יותר בגישור [1994Bush @ Folget, ] של שינוי גם כן מעסיקה יותר ויותר בשנים האחרונות.
בגישה זו ישנו דגש על יכולת הגישור לגרום לצמיחה מוסרית ע'י העצמה והכרה, כשהמוקד הוא על שינוי הצדדים ברמה האינדיבידואלית וברמה של יחסים. תפקיד המגשר פה הינו לעודד העצמת הצדדים ע'י תרגול דיבור עצמי בתהליך קבלת החלטה האם ואיך לפתור בעייתם. כמו כן, להביא הצדדים לידי הכרה זה בזה מבחינה אנושית כמו גם הכרה בתרומת הצדדים ביצירת הקונפליקט.
ההסכם בגישור הינו מטרה משנית להעצמה ולהכרה. גישה זו מביאה הצדדים לדיאלוג, אפטיה ועזרה הדדית אשר תיכלל [או לא] בהסכם.
זוהי גישה הומניסטית שהמשיכו אותה גישות שמדגישות את הריפוי בדרך בלתי ישירה, מעצימה או תרפויטית.

השלכות הגישור בע'ס ושירותי אנוש: מגוון תחומי פרקטיקה


תחום הגישור הגיע היום לשלב בו יש אפשרות להבחין ולבחור בגישות המתאימות ביותר לקליינט המסוים ולסוגי המחלוקת.
מומלץ למגשרים להתנסות ולהתמחות בגישות גישור שונות כדי להרחיב את אפשרויות העזרה וההצלחה בתחום.
למרות שתחום הגישור נכנס יותר לתחום הע'ס ושירותי אנוש, עדיין ישנן השלכות פוטנציאליות, גם בשימוש בגישור כמודל פורמאלי של הפרקטיקה וכן בתחום הבלתי פורמאלי לשילוב בטפול ובשאלות של פתרון בעיות.
תרגום ועריכה:
חני רבינוביץ
יפעת המר לסק

נקודת מפנה | כל הזכויות שמורות | קרדיט פיתוח