החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו

החוק לחלוקת החיסכון הפנסיוני

החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו התשע"ד 2014 – התקבל ביום 28/7/2014 ותחולתו החל מ- 2/2015.

 
מטרתנו לתאר בקווים כלליים בלבד את הוראות החוק ואת ההשלכות החישוביות הקשורות לחוק זה.
 מטרת החוק להסדיר חלוקת פנסיה וקופות גמל (ובכלל זה קרנות פנסיה חדשות, פוליסות ביטוח וקופות גמל שנקראו בעבר 'בנקאיות'), החוק לא דן בקרנות השתלמות או בזכויות ממקום העבודה (פדיון ימי חופשה, ימי מחלה, השלמת פיצויים, מענקי פרישה, בונוסים המיוחסים לתקופת השיתוף וכד'). כמו כן החוק לא חל על מוצרים פיננסיים כדוגמת חשבונות בנקים פרטיים, כרטיסי אשראי, הלוואות.
 
החוק בא לפתור 4 נושאים בעיתיים:
1. חישוב – החוק קובע שהזכויות יחולקו לפי היחס בין התקופה המשותפת לתקופה הכוללת בה נצברה הזכות לחלוקה (ולא חישוב לפי תשואות – הערה בעייתית ביותר ועל כך בהמשך).
2. מימוש – עד היום המימוש היה מוטל על בני הזוג. החוק מטיל על הגופים הפנסיונים את מימוש החלוקה והתשלום לבן הזוג לשעבר.
3. ניהול משותף – ניתנת לבן הזוג לשעבר, זכות וטו בניהול הזכויות במקרים מסוימים.
4. קצבת שאירים – לפי החוק מעתה לבן הזוג לשעבר קמה הזכות לפנסיית שאירים לפי שיעור מסוים.
 
את הוראות החוק ניתן ליישם כמקשה אחת ללא התניות או לחילופין: בני הזוג רשאים להסכים ביניהם על חלוקת חיסכון פנסיוני שלא בהתאם לפי חוק זה אלא באמצעות היוון הזכויות ואיזונן במסגרת כלל שוויין שלנכסי בני הזוג ( דירת המגורים, חסכונות וכיוצ"ב).
 
הרעיון מאחורי החוק מבורך, אך לדעת הח"מ אופן היישום לקוי ביותר, ולכך התייחסות בהמשך (תחת הכותרת 'אליה וקוץ בה').
 
להלן אופן החלוקה של הקופות/קרנות:
 
חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת זכויות (= חלוקת פנסיה תקציבית, פנסיה מקרנות פנסיה ותיקות, פוליסות ביטוח ישנות מסוג 'מעורב'):
החוק קובע שיש להודיע לגוף המשלם את שיעור חלקו של בן הזוג בפנסיה.
ההצטרפות לחוק תקנה לבן הזוג זכויות שאירים למקרה פטירתו של מקבל הפנסיה (כאשר עד היום אין זכויות כאלו) בגודל 60% מחלקו הצפוי בפנסיה, אך ההצטרפות כרוכה בתשלום דמי ניהול כמפורט:
אם בעל הפנסיה הוא גבר – ינוכו דמי ניהול בשיעור 2.8% מהפנסיה המלאה שיתחלקו שווה בשווה בין בני הזוג.
אם בעלת הפנסיה היא אשה – ינוכו דמי ניהול בשיעור 1.2% מהפנסיה המלאה שיתחלקו שווה בשווה בין בני הזוג.
אם יוותרו הצדדים על זכויות השאירים, לא ינוכו דמי ניהול, אך אז יאבד החלק הטוב יותר לשמו נולד החוק.
בנוסף, בחוק נקבע שלבד מדמי הניהול השוטפים, ינוכו גם דמי ניהול למפרע ממועד הפרישה לפנסיה או ממועד הפירוד, המאוחר ביניהם, ואלו ינוכו כמפורט: אם לבני הזוג היה פסק דין לחלוקת רכוש, ובכלל זה הפנסיה, לפני תחולת החוק, דמי הניהול למפרע יושתו על שני הצדדים בחלקים שווים. אם פסק הדין ניתן לאחר תחולת החוק, דמי הניהול למפרע יושתו על בן הזוג לשעבר (בית המשפט יכול להנחות גם על אופן חלוקה אחר של דמי הניהול למפרע). דוגמה:
בני זוג נפרדו לפני 10 שנים והבעל פרש לפנסיה לפני 5 שנים. רק היום הסתיימו ההליכים ביניהם וסוכם חלקה של האשה בפנסיה של הבעל. מהפנסיה השוטפת ינוכו מדי חודש בחודשו דמי ניהול בשיעור 2.8% ואלו יתחלקו שווה בשווה בין הזוג, אך החוק קובע שה- 2.8% ינוכו למפרע ממועד הפרישה לפנסיה, דהיינו, 5 שנים לאחור, ואלו יושתו במלואם אך ורק על האשה, זאת על אף שאת חלקה השוטף תקבל האשה רק מהיום ולא למפרע.
 
על מנת להיחשב לשאיר, נדרשת תקופת חיים משותפת של 120 חודשים במקרה של עמית או תקופת חיים משותפת של 36 חודשים במקרה של גימלאי. אם תקופת החיים המשותפת היא לפחות 120 חודשים, יש לבן הזוג לשעבר זכות וטו במספר מקרים בניהול החיסכון הפנסיוני: משיכת כספים, העברה/ניוד של כספים בפוליסת ביטוח ישנה, דחית יציאה לפרישה בקרן ותיקה אם כבר צבר החבר את שיעור הפנסיה המרבי 70%, בחירת המבוטח בתוכנית הפנסיה תקציבית בין סכום חד פעמי לקצבת פרישה, היוון חלק מזכויות הפנסיה.
במות עמית (= עוד לא פנסיונר), תשלום פנסיית השאירים לבן הזוג לשעבר יהיה החל מגיל הפרישה שהיה צפוי לעמית.
אם הפנסיה התחילה להיות משולמת לבן הזוג לשעבר במסגרת החוק והוא נפטר, חלקו חוזר למקבל הפנסיה ממנה ימשיכו להיות מנוכים דמי הניהול המלאים.
אם במועד פטירת מקבל הפנסיה היה לו בן זוג חדש, פנסיית השאירים תתחלק בין בן הזוג לשעבר לזה החדש. במקרה פטירת בן הזוג לשעבר, חלקו אינו עובר לבן הזוג החדש והוא ימשיך לקבל את אותו סכום אותו הוא קיבל עד אז.
 
אליה וקוץ בה:
כאמור לעיל, החוק קובע שיש להודיע לגוף המשלם את שיעור חלקו של בן הזוג בפנסיה, אך לא ניתן לנקוב בשיעור זה כל עוד נתוני הפרישה אינם ידועים. נפרט:
נניח שמשך התקופה המשותפת הוא 20 שנים. אם המבוטח יפרוש (או יקפיא זכויות) עם השלמת 30 שנות חברות, המשותף מתוך השלם הוא 66.667% ( = 30 / 20), אך אם המבוטח יפרוש  עם השלמת 35 שנות חברות, המשותף מתוך השלם הוא 57.14% ( = 35 / 20).
החוק גם לא קובע אם המס על הפנסיה יהיה כמשכורת ראשונה או שניה כך שהסכום החודשי שיקבל בן הזוג מהפנסיה תלוי בהחלטותיו של מקבלה אם למסות אותה כמשכורת ראשונה או כמשכורת שניה, ולכל בר דעת ברור שמקבל הפנסיה יבחר למסות אותה כמשכורת שניה (כך השתכרותו נטו מהעבודה הנוספת תהיה גדולה יותר ומנגד חלקו של בן הזוג יהיה קטן יותר). יתירה מזו, האופן שנקבע בחוק איננו נותן ביטוי לשינויים אפשריים כמפורט להלן:

• שינויים בחלקיות משרה (בקרנות / גופים בהם רלוונטית חלקיות המשרה, כמפורט לעיל) – דוגמה: נניח שהותק המשותף הוא 20 שנים ב- 50% משרה ממוצעת, משמע, שיעור הפנסיה בגין התקופה המשותפת הוא 20% מהמשכורת הקובעת ( = 50% משרה x 2% פנסיה לשנה x 20 שנות ותק). אם המבוטח יפרוש (או יקפיא זכויות) עם השלמת 30 שנות חברות וחלקיות המשרה תישאר 50%, שיעור הפנסיה הכולל יהיה 30% מהמשכורת הקובעת והפנסיה המשותפת מהווה 2/3 (שני שליש) ממנה, אך אם חלקיות המשרה תעלה ל- 100%, שיעור הפנסיה הכולל יהיה 40% והפנסיה המשותפת מהווה 1/2 (חצי) ממנו. התמיהה: איך ניתן לדעת מראש מה יקרה בעתיד וכבר עכשיו לקבוע את חלקו של בן הזוג בפנסיה???

יתירה מזו, לכל בר דעת ברור שהתקופה לאחר מועד הפירוד תרמה לפנסיה הכוללת יותר מתרומת החיים המשותפים, אך בחוק אין ביטוי לנושא זה.
לאחרונה ראינו כיצד אחד ממנסחי החוק מפרט את חלקו של צד אחד בפנסיה של השני: אותו מומחה פירט לכל גיל פרישה, נניח מגיל 50,  את חלקו של הצד השני בפנסיה. ושוב אתמה: מה יקרה אם גיל הפרישה לא יחול בדיוק בגיל עגול אלא נניח בגיל 50 וחודשיים, מה יקרה אז? ומה יקרה כאשר נוסף למשוואה משתנה הקרוי 'חלקיות המשרה', מה יקרה אז? אני בטוח שכוונת מנסחי החוק לא היתה שיש לפרט טבלות לכל צרופי הגיל האפשריים ולכל אפשרויות התפתחות חלקיות המשרה. 

• שינויים בשכר המבוטח האישי (בקרנות הפנסיה לפי שיטת הממוצעים, כמפורט לעיל) – דוגמה: נניח שהותק המשותף הוא 20 שנים והמבוטח ביטח בממוצע לכל אורך שנים אלו משכורת בגובה  50% מהשכר הממוצע במשק. הפנסיה המשותפת במקרה זה תהיה 40% ממחצית השכר הממוצע במשק. אם משכורתו של המבוטח תישאר בממוצע 50% מהשכר הממוצע במשק והוא יפרוש (או יקפיא זכויות) עם השלמת 30 שנות חברות, הפנסיה הכוללת ברוטו תהיה 60% ממחצית השכר הממוצע במשק, והפנסיה המשותפת מהווה 2/3 (שני שליש) ממנה, אך אם שכרו המבוטח בקרן מכאן ואילך יהיה בגודל השכר הממוצע במשק, שיעור הפנסיה הכולל יהיה 60% מ- 66.67% מהשכר הממוצע במשק, והפנסיה המשותפת מהווה 1/2 (חצי) ממנו. התמיהה: איך ניתן לדעת מראש מה יקרה בעתיד וכבר עכשיו לקבוע את חלקו של בן הזוג בפנסיה???   יתירה מזו, לכל בר דעת ברור שהתקופה לאחר מועד הפירוד תרמה לפנסיה הכוללת יותר מתרומת החיים המשותפים, אך בחוק אין ביטוי לנושא זה.
• 'מנסחי החוק' הנ"ל לא נתנו דעתם לעובדה שבחלק מהגופים המשלמים פנסיה במדינה, שיעור הפנסיה איננו אחיד לכל אורך תקופת ההעסקה, כך בכל שירותי הביטחון, בחברת החשמל, מערכת המשפט בעבר, חברי כנסת בעבר וכד'. בחוק נקבע כי חלקו של בן הזוג בפנסיה של הצד השני לא יעלה על מחצית חלקה של התקופה המשותפת ביחס לתקופת ההעסקה הכוללת. הנחיה זו פוגעת בכל אלו ששיעור הפנסיה איננו אחיד אצלם ובכל אלו שיצברו את שיעור הפנסיה המרבי עוד לפני תום ההעסקה. דוגמה: אשה שהיתה נשואה לטייס בחיל האויר במשך 15 שנים ושיעור הפנסיה בהן היה 3% לשנה, וסה"כ בתקופה המשותפת 45%. לאחר הפירוד עבר הטייס לתפקיד אחר ושיעור הפנסיה שלו קטן ל- 2% לשנה. האיש עבד עוד 10 שנים, המזכות ב- 20% פנסיה, ופרש לאחר 25 שנות שירות. שיעור הפנסיה הכולל שלו יהיה 65% ומזה 45% נצברו בתקופה המשותפת, משמע, כ- 69% מהפנסיה (= 65% / 45%) 'צמחו' בתקופה המשותפת ושיעור חלקה של האשה בפנסיה אמור להיות כ- 34.5%, אך החוק מגביל וקובע שחלקו של בן הזוג בפנסיה של הצד השני לא יעלה על מחצית חלקה של התקופה המשותפת ביחס לתקופת ההעסקה הכוללת, משמע, השיעור לא יעלה על 30% בדוגמה לעיל ( = 2 / [ 25 שנים / 15 שנים]), על אף שהוא אמור להיות כ- 34.5%. אציין שלעיתים שיעור חלקו של בן הזוג בפנסיה הוא נמוך יותר מזה המתקבל לפי יחס התקופות כך שהחוק איננו מגביל במקרה זה (כך קורה כמעט אצל כל פורש צבא קבע שהתגרש מאשתו לפני גיל 40 ופרש לאחר גיל 40, זאת מכיוון ששיעור הפנסיה לאחר גיל 40, שאיננו משותף, גדול יותר מזה שלפניו, חישוב נכון של חלקו של בן הזוג בפנסיה יהיה נמוך מהמגבלה).
• החוק קובע שגם בפוליסת ביטוח ישנה (שנפתחה לפני שנות ה- 90) מסוג 'מעורב' יש לקבוע מראש את שיעור חלקו של בן הזוג בסכום החיסכון בסוף. אפרט: בפוליסות 'מעורב' ידוע מראש מה אמור להיות סכום החיסכון במועד תום תקופת הביטוח. דוגמה: אם האיש יפקיד 100 ₪ צמוד מדד במשך 20 שנים, הוא יקבל עם תום תקופת הביטוח כ- 25,000 ₪.

לפוליסה מסוג זה צמודה גם טבלת ערכי סילוק המבטאת את חלק החיסכון שנצבר לכל שנת ותק. דוגמה: סכום החיסכון שנצבר ב- 10 השנים הראשונות מהווה 55% מסכום החיסכון הכולל במועד תום הביטוח.
גם 'הוגי החוק' סומכים על יכולות נבואיות של המומחה. בדוגמה לעיל 'הוגי החוק' ציפו שאם בני הזוג היו נשואים ב- 10 השנים הראשונות לקיום הפוליסה, יש לשלוח פסיקתא לחברת הביטוח ובה מודיעים להם שעד מועד הפירוד נצברו 55% מהזכויות בפוליסה וחלקו של בן הזוג יהיה 27.5% מסכום החיסכון בסוף (חצי מ- 55%), אך מה יקרה אם בן הזוג בעל הפוליסה יפסיק לשלם את הפרמיה במועד הפירוד (ויש לכך הגיון רב שהרי כבר מ- 1/2008 בוטלו כל המסלולים ההוניים בפוליסות ביטוח המנהלים/עצמאי ומעתה כל החיסכון הוא חיסכון לקצבה ואין הגיון לחסוך בפוליסות 'מעורב' שכל עיקרה חיסכון הוני)??? הרי במקרה זה 100% מהחיסכון נצבר בתקופה המשותפת וחלקו של בן הזוג הוא 50%!!! 
 
  סיכום חלק זה:
החוק מתעלם בהרבה מאוד מקרים מאופן חישוב הפנסיה בפועל ומתקנות קרנות הפנסיה הוותיקות, וקובע אופן חישוב פשטני ביותר הפוגע כמעט תמיד באחד מבני הזוג.
הפתרון פשוט מאוד – כאשר מקבל הפנסיה עוד לא פרש לפנסיה, צריך היה לקבוע נוסחת חישוב התואמת לחלוטין את תקנות חישוב הפנסיה של אותו גוף שאמור לשלם אותה. אין שום סיבה לעשות 'הנחות' בחישוב כאשר מי שבפועל יערוך את החישוב של חלק הפנסיה הוא הגוף שמשלם אותה, והוא בוודאי ידע כיצד ליישם אותה, 
כך לדוגמה בקרנות פנסיה המחשבות את הפנסיה לפי שיטת הממוצעים הנוסחה תיתן ביטוי לוותק וליחס הממוצעים בתקופה המשותפת ביחס לזה הכולל בפרישה,  בקרנות פנסיה או בגופי פנסיה המחשבים את הפנסיה לפי שיטת 3 השנים או משכורת אחרונה הנוסחה תיתן ביטוי לוותק ולחלקיות המשרה, יחס הממוצעים בתקופה המשותפת ביחס לזה הכולל בפרישה.
חברת 'תצפית יעוץ והדרכה בע"מ' נוהגת כך כבר שנים רבות.
בנוסף, יש לקוות שהמומחה שאמור לקבוע את חלקו של בן הזוג בפנסיה של מקבל הפנסיה, יהיה בקי בתקנות הגוף ממנו אמורה להיות משולמת הפנסיה.
 
חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים (קופות גמל, קרנות פנסיה חדשות, קרנות פנסיה כלליות,  פוליסות ביטוח [ למעט פוליסות ישנות], קופת גמל אישית לפיצויים):
בגופים אלו מדובר ביתרה צבורה או בחיסכון. החוק קובע שיש לנקוב בסכום החיסכון נכון למועד הפירוד ובשיעור חלקו של בן הזוג לשעבר בסכום נכון למועד הפירוד.
בחוק נקבע שאם מועד תחילת הותק חל לפני מועד הפירוד (ובמילים אחרות – חלק מסכום החיסכון נצבר לפני תחילת התקופה המשותפת), חישוב החלק המשותף יערך לינארית לפי היחס בין תקופת החיים המשותפת לבין התקופה הכוללת עד מועד הפרוד.
בסכום שיועבר על שמו של בן הזוג לשעבר החוק מבחין בין פיצויים לתגמולים:
תגמולים - לבן הזוג לשעבר ייפתח חשבון חדש (תוך 45 ימים ממועד רישום ההערה בגוף המעביר) עם תנאים חדשים הקיימים במועד הפתיחה (בד"כ בתנאים גרועים יותר), שאליו יועברו הכספים. נזילות הכספים בחשבון החדש תהיה לפי נתוניו של בן הזוג לשעבר שעל שמו הועבר הסכום.
פיצויים – הסכום יועבר לזכותו של בן הזוג לשעבר רק במועד סיום יחסי עובד-מעביד.
 
החוק קובע שאם בעת ההעברה סכום החיסכון הקצבתי הכולל בכל הקופות עליהן הצדדים רוצים להחיל את החוק והמוגדרות לצורך החוק כ'חיסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים' פחות מ- 1,524,600 ₪ (נכון לשנת 2014), הסכום המועבר יהיה פטור ממס, אך אם סכום החיסכון הכולל בהן יהיה גבוה יותר, חלק החיסכון העודף מעל התקרה או הסכום המועבר, הנמוך ביניהם, יחויב במס בשיעור קבוע לפי מדרגת המס השלישית בהכנסה מיגיעה אישית (21% נכון לשנת 2014). מס זה הוא מעבר למיסוי שיחול על הזכויות בעת מימושן, והוא נועד לפצות את מדינת ישראל על הפסד המס כתוצאה מפיצול קצבה אחת גדולה לשתיים יותר קטנות.
את המס ישלם החבר בקופה.
דוגמה: אם סכום החיסכון הקצבתי הכולל בקופות הוא 1,924,600 ₪ (400,000 ₪ יותר מהתקרה נכון לשנת 2014), והסכום המועבר לבן הזוג לשעבר הוא 700,000 ₪, ינוכה מס בשיעור 21% (נכון לשנת 2014) מכל ה- 400,000 ₪, אך אם הסכום המועבר לבן הזוג לשעבר הוא 200,000 ₪, ינוכה מס בשיעור 21% (נכון לשנת 2014) רק מ- 200,000 ₪.
בפיצול של זכויות פנסיה תקציבית/קרנות פנסיה ותיקות, יש בחוק יתרון בדמות זכויות השאירים, אך בפיצול של קופות אין יתרון מובהק (אם כי יתכן כזה בתחום המיסוי).
 
אליה וקוץ בה:
כאמור לעיל, בחוק נקבע שאם מועד תחילת הותק חל לפני מועד הפירוד (ובמילים אחרות – חלק מסכום החיסכון נצבר לפני תחילת התקופה המשותפת), הסכום המשותף שיחושב ע"י המומחה לא יעלה על מחצית היחס בין תקופת החיים המשותפת לבין התקופה הכוללת עד מועד הפרוד. דוגמה: בני זוג היו נשואים 15 שנים ובמועד הפירוד היתה לבעל קופה שהתחילה 10 שנים לפני מועד הנישואין (משמע, ויתקה במועד הנישואין הוא 25 שנים) והסכום שנצבר בה עד מועד הפירוד הוא 100,000 ₪. החוק קובע שחלקו של הסכום המשותף לא יעלה על חלקה של התקופה המשותפת (15 שנים) ביחס לתקופה הכוללת במועד הפירוד (25 שנים), דהיינו, 60% מהסכום משותף ( = 25 שנים / 15 שנים) = 60,000 ₪. לכל בר דעת ברור שמדובר באומדן שיכול לחטוא בגדול לשני הצדדים. דוגמה:
נניח שהפרמיה החודשית ששולמה לקופה ב- 10 השנים הראשונות היתה 100 ₪ לחודש ואחרי מועד הנישואין עלתה ל- 1,000 ₪ לחודש, ברור שחלק החיסכון שנצבר בתקופה המשותפת גבוה בהרבה מה- 60% הנ"ל.
לכל בר דעת ברור שהדרך הנכונה היתה לבקש מהקופה שתפרט מהו סכום החיסכון שנצבר בתקופה המשותפת בצורה מדוייקת.
לטענת 'הוגי החוק' אופן החישוב הפשטני נועד לפתור את הבעיה של הקופות לספק נתונים בגין העבר. טענה זו אווילית ומגוחכת. אפרט:

• ללא כל צל צילו של ספק ולו גם הקל שבקלים, לקופות הגמל יש יכולת לערוך כל חישוב בגין כל סכום מהעבר שכן לא יעלה על הדעת שבידי הגופים שאמורים לחשב עבורנו את כספי החיסכון, לא מצוי פירוט התשואות לאורך כל השנים, וגם אם הקופות החליפו ידיים במהלך השנים, בעידן המחשב הכל מצוי. בידי כותב שורות אלו דוגמות רבות של חישובים שבוצעו על ידי הגופים הפנסיוניים לסכומים משנות ה- 70, 80, 90.
• באתרי האינטרנט פנסיה נט, גמל נט וביטוח נט של משרד האוצר מפורטות תשואות הגופים הפנסיוניים מ- 1/1999 ואילך, כך שעבור אלו שהתחתנו החל מ- 1/1999 ואילך, הנתונים מצויים לא רק בידי הקופות אלא בידי כולנו.
• גם אם מדובר בבני זוג שהתחתנו לפני 1/1999 ונתוני תשואות הקופות בגינם אינם מצויים באתרי האינטרנט, וגם אם נניח שנכונה הטענה שלקופות יש בעיה לספק נתונים בגין שנות העבר (והיא איננה נכונה), מדוע החוק קובע תקנה דרקונית שמחילה דין שווה על כל בני הזוג כאשר חלקם של אלו שהתחתנו לפני 1/1999 רק הולך וקטן והם בבחינת דור הולך ונעלם. גם אם נניח שיש בעיה בהמצאת נתונים לגבי אלו שהתחתנו לפני 1/1999, החוק היה צריך לקבוע את אופן החישוב המוזר רק לגביהם, ולא לגבי כולם.
• האומדן שנקבע בחוק איננו נותן פתרון למצב בו נמשכו כספים מהתוכנית במהלך התקופה המשותפת. אפרט: נניח שכשבני זוג התחתנו היו בקופה 100,000 ₪ שנחלקו ל- 50,000 ₪ תגמולים ו- 50,000 ₪ פיצויים, ובמהלך התקופה המשותפת עקב עזיבת עבודה נמשכו ה- 50,000 ₪ פיצויים. צריך היה לתת פתרון גם למצב זה (שהוא שכיח ביותר) ולא לקבוע אומדן סתמי שאין בינו לבין המציאות ולא כלום.     

כאמור לעיל, החוק קובע שבגין חלק התגמולים לבן הזוג לשעבר תפתח תוכנית חדשה עם תנאים חדשים הקיימים במועד הפתיחה. החוק לא קבע מה יהיו התנאים החדשים ולא הגיוני להותיר לגופים הפנסיוניים להחליט באלו תנאים יפתחו התוכניות החדשות. הדברים אמורים בעיקר לגבי דמי הניהול ומקדמי ההמרה לקצבה. הגיוני היה לקבוע בחוק שאלו יהיו זהים לאלו שהיו בתוכנית המקורית. החוק קובע שבית המשפט אמור לקבל את הסכמת הצדדים (מספיק שאחד מהם רוצה) האם הם מעוניינים להצטרף להסדר במסגרת החוק ולצדדים אין יכולת לקבל החלטה זו באשר אין הם יודעים מה יהיו תנאי התוכנית החדשה (וכאמור לעיל, אין בחוק יתרון מובהק לפיצול הקופות על פני המצב הקודם בו החלוקה התבצעה ע"י בני הזוג בעצמם).
כאמור לעיל, החוק קובע שבגין חלק התגמולים לבן הזוג לשעבר תפתח תוכנית חדשה עם תנאים חדשים הקיימים במועד הפתיחה. לא כתוב בחוק אם הכספים המועברים ישאו את אותו אופי של אלו בתוכנית המקורית. אפרט: כספי תגמולים שנצברו עד 31/12/1999 פטורים ממס אם ימשכו במשיכה הונית גם בפוליסת קצבה. גם כספי תגמולים שנצברו תחת תוכניות/מסלולי הון פטורים ממס במשיכה הונית. אם היו כאלו בתוכנית שפוצלה, נראה מלשון החוק שהכספים שיופקדו בתוכנית החדשה יחשבו כהפקדה חדשה בתוכנית קצבה (שכן לא כתוב בחוק שהכספים בתוכנית החדשה שומרים על אופיים). בחוק גם לא כתוב מה יהיה דינם של הכספים ההוניים שנשארו בתוכנית המקורית. דוגמה: נניח פוליסה שסכום החיסכון הכולל בה הוא 100,000 ₪ הנחלקים ל- 40,000 ₪ כספי תגמולים הוניים ו- 60,000 ₪ כספי תגמולים בקצבה (40% מהכספים הוניים ו- 60% קצבתיים). תוכנית זו פוצלה והועברו 50,000 ₪ על שם בן הזוג. ה- 50,000 ₪ שיועברו לבן הזוג יחשבו ככל הנראה כספי קצבה, אך לא ידוע מה יהיה דינם של ה- 50,000 ₪ שישארו בפוליסה: האם 40,000 ₪ ישארו הוניים ו- 10,000 ₪ קצבה או ש- 20,000 ₪ יהיו הוניים (אותו אחוז שהיה קודם - 40%) ו- 30,000 ₪ קצבתיים. ניתן להקשות עוד אם בדוגמה לעיל היו 70,000 ₪ תגמולים הוניים ורק 30,000 ₪ קצבתיים, כיצד יתחלקו אז הכספים שנותרו???
כאמור לעיל, החוק קובע שחלק הפיצויים יישאר בתוכנית המקורית. התמיהה: אם ניתן להשאיר 'עקב' בתוכנית המקורית (חלק הפיצויים), מדוע לא להשאיר את כל הסכום בתת חשבון נפרד בתוכנית המקורית ואז תמנע ההתעסקות בחיסרון המוצג לעיל.
 
הפתרון פשוט מאוד – אין שום סיבה לעשות הנחה לקופות. אם מועד תחילת הותק חל לפני מועד הנישואין, יש לדרוש מהקופה את פירוט סכום החיסכון שנצבר בתקופה המשותפת בלבד, ואם במהלכה נמשכו כספים מהקופה, את פירוט הסכומים שנמשכו בצורה מדויקת. מניסיונו של כותב שורות אלו, הנתונים בני השגה, והשגתם תלויה במידת הרצון של המבקש.
 
צחי גרטי, יועץ פנסיוני, תצפית יעוץ והדרכה בע"מ