א. גירושין והשפעתם על בני הזוג המתגרשים
למה מתגרשים יותר?
תופעת הגירושין התרחבה בעשורים האחרונים בעולם כולו, וגם בישראל. מכיוון שרובם הגדול של מקרי הגירושין מתרחשים לאחר 11-9 שנות נישואין, מרבית הילדים להורים גרושים הינם בגילאי בית הספר.
העליה בשכיחות הגירושין מושפעת משינויים חברתיים:
- שינוי בתפיסה החברתית, וקבלה רבה יותר של הגירושין כאלטרנטיבה.
- החיים בחברה פחות דתית/מסורתית, ולפיכך בחברה פחות מגבילה, ובעיקר ביחס לנשים.
- יציאה מוגברת של נשים לעולם העבודה, המשפיעה על תפקודן ותפקידיהן, תפיסה עצמית ויכולת להתפרנס.
- לחצים מרובים יותר ביצירת איזון בין בית, משפחה וקריירה, המשפיעים על חיי הנישואין ויוצרים לעיתים צבר לחצים בלתי נסבל מבחינת בני הזוג.
- החשיבות והלגיטימציה לאושר ומימוש עצמי, ונכונות מופחתת להתפשר עם מערכות יחסים בלתי מספקות.
- דגש רב יותר לחשיבותה של הזוגיות.
- תוחלת חיים [ומכאן תוחלת חיי נישואין] ארוכה יותר, המקשה על התפשרות.
- מספר קטן יותר של ילדים, דבר המקל עם ההתמודדות עם הגירושין הן ברמה הכלכלית והתפקודית והן ברמת ההתמודדות הרגשית.
הגירושין עצמם הם פעולה חוקית, וטקסי הגירושין הם נקודת מפנה בתהליך ממושך, שתחילתו בשלב מוקדם, שלב של ויתור על החלום לנישואין ומסגרת משפחתית מאושרת, ואחריתו בעימותים ומתחים. לאחר הגירושין נפתח שלב נוסף, שעיקרו הסתגלות למבנה המשפחתי החדש. במשפחות רבות מתקבלת ההחלטה להתגרש לאחר שנים רבות של תסכול, ניכור, תקשורת דלה ועימותים, אם כי יש משפחות החוות תפקוד תקין עד סמוך לגירושין. בכל מקרה מאופיינים הגירושין ברצון של לפחות אחד מהצדדים להחלץ ממערכת היחסים, מתחושה של מילכוד – כלכלי, חוקי או רגשי, מסבל הנובע ממערכת היחסים הלקויה, ירידה בדאגה לבת או לבן הזוג והתרחקות, או מרצון לשפר את אכות החיים ולהתחיל בחיים חדשים.
גירושין – משבר או מעבר?
גירושין נתפסים כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר, והם אירוע בלתי מתוכנן במעגל החיים, ללא לוח זמנים קבוע מראש, וללא טכסים סמליים וחברתיים שתפקידם מתן לגיטימציה לתהליך ותמיכה בו. הגירושין מביאים לידי ביטוי רגשות שונים וסותרים, התנגשות של רצונות, תחושות של בלבול ואובדן, התמודדות עם לחצים ועם סטיגמה. עם זאת, יכולים הגירושין להתפס גם כמעבר המאפשר שימור של מערכת משפחתית בעלת אופי שונה, וכהזדמנות לשינוי וצמיחה, ממסגרת משפחתית קונפליקטואלית למסגרות חדשות, אופטימיות ומסתגלות יותר. בין אם נתייחס לגירושין כאל טראומה או כאל מעבר – בכל מקרה יהיו אלה מלווים בהתמודדות עם שינויים ברמה המעשית, הרגשית, הבינאישית, הכלכלית, המשפטית, המשפחתית וההורית, ויעמידו את כל בני המשפחה בפני האתגר של ייצוב מערכות יחסים חדשות.
דפוסי ההתקשרות של בני הזוג הם המשפיעים על האופן בו יקבלו את ההחלטה להתגרש, על האווירה בעת הגירושין, ועל דרכי התקשורת וההורות לאחר הגירושין. זוגות מתאפיינים בדרגות שונות של קשר ותקשורת לאחר הגירושין – מידידות, דרך שותפות רצויה, שותפות כעוסה, מאבק מתמשך, ועד לנתק מוחלט בעקבות הגירושין. רוב הזוגות מתנקזים במשך הזמן בקטגוריות המרכזיות, ומיעוטם – בשני הקצוות.
תהליך הגירושין
הגירושין מתחוללים ברמות שונות – מהרמה החוקית, הכלכלית והחברתית, ועד לרמה הרגשית, ההורית והפסיכולוגית. הם דורשים הסתגלות ומעבר מתפקידים קודמים לתפקידים חדשים, למידה של חוקים [גלויים וסמויים] וכללי יסוד ומנהגים חדשים, והתנסויות בלתי מוכרות.
תהליך הגירושין מאופיין בשלבים:
- השלב האקוטי, זה שקודם לגירושין עצמם ומיד לאחריהם, אורך בין מספר חודשים ועד לשנה ויותר, ומאופיין ברמת לחץ גבוהה. שלב זה מלווה לא פעם בתחושה של בלבול, אכזבה, דיסאוריינטציה וויתור על תפקידים ומנהגים קודמים.
- שלב הביניים, לאחר הפירוד והגירושין ובתקופת ההסתגלות הראשונה, נמשך אפילו מספר שנים. בלב זה מתגבשים תפקידים חדשים של בני המשפחה, וחלים שינויים באורחות החיים וביחסי הורים-ילדים. ראשיתו בתחושה של בלבול תוך התנסות בתפקידים ומצבים חדשים, והמשכו התמודדות עם שינויים, קביעת מטרות, למידה וחיברות.
- שלב ההתייצבות מאפשר התארגנות של המבנה המשפחתי החדש, גיבוש של תפקידים ויחסים והיווצרות של שינויים נוספים, כגון נישואין מחדש. בשלב זה מגובשים כבר התפקידים ונוצרות מערכות יחסים חדשות.
השינויים והמעבר משלב ושלב מתפתחים בקצב שונה אצל משפחות שונות. מכיוון שזוגות מתגרשים רבים הם הורים לילדים, הרי שההורות לאחר הגירושין, וההפרדה הנדרשת בין ההורות לזוגיות, הן משימות מרכזיות בתהליכי ההסתגלות של ההורים, ובעלות משמעות רבה להסתגלותם של הילדים.
ב. כיצד משפיעים הגירושין על הילדים?
לגירושין השלכות ארוכות טווח על מהלך ילדותם והתפתחותם של ילדים במישור הרגשי, הקוגניטיבי, ההתנהגותי והתפקודי. רוב הילדים אינם מחייבים את החלטת הוריהם להתגרש, גם במצבים בהם העימות היום יומי חשוף לעיניהם. רק במקרים של חשיפת הילדים לאלימות קשה נוטים הילדים לצדד בפירוד. ילדים מפרשים גירושין כנטישה ודחייה. על פי תחושתם, ההורה שעוזב את בית המשפחה או ההורה הבוחר בגירושין נתפס כהורה המוותר עליהם, המקריב את טובתם ורווחתם למען טובתו. לעיתים ההורה נתפס על ידי הילדים כדוחה אותם, שכן הם משמשים כתזכורת לנישואין שכשלו, ובעטיים על הוריהם לשמור על קשר שאינו רצוי להם. ילדים אלה חווים רגשות עזים של כעס ותסכול, מלווה בחוסר אונים לתקן את המערכת שכשלה, לצד רגשות של עצב וכאב.
מחקרים מתייחסים באופנים שונים להשלכות הגירושין. יש המוצאים כי יש להזהר מלייחס כל קושי של הילדים לגירושין, וכי לאחר כ – 18 חודשים [ויש האומרים: 6-12 חודשים] חל שיפור במידת ההסתגלות של רוב הילדים והם לא סובלים מקשיים פסיכולוגיים או התנהגותיים. ילדים אלה, שתפקודם הוטב, נטו לציין שיפור במצב המערכת המשפחתית ודיווחו על הזדמנויות חדשות ושחרור ממתחים. חוקרים אחרים טוענים כי כמחצית מהילדים מתמודדים עם השלכות הגירושין לאורך כל חייהם, מגיעים לבגרותם כאנשים מודאגים, עם השגים נמוכים מיכולותיהם, הערכה עצמית נמוכה, תחושה כי לא זכו בהורות מספקת וקושי בהתמודדות עם המשימות ההתפתחותיות של הבגרות, הכוללות בחירת קריירה, מחויבות לבן זוג והקמת משפחה.
כמו הוריהם, כך גם הילדים מתנסים במעבר משלב לשלב בהתמודדות עם הגירושין. בשלב הראשוני, הקשה ביותר, מתמודדים הילדים עם שני אירועים משמעותיים: קבלת המידע על הגירושין, ועזיבתו של אחד ההורים את הבית. הם מושפעים מהמצוקה, הלחץ והתגובות הרגשיות של הוריהם ומהתחושה כי ההורים אינם פנויים להגן עליהם ולספק את מלוא צורכיהם. במשך הזמן מתייצב מצבם של הילדים, ומידת ההשפעה המתמשכת של הגירושין מותנית בגורמים אישיים, גורמים משפחתיים והסתגלות כלל המערכת המשפחתית.
השלכות הגירושין על פי גיל הילדים.
גיל הילדים מהווה גורם משמעותי לדרך בה חווים הילדים את הגירושין – הן בעת הגירושין עצמם והן שנים רבות לאחר הגירושין, בהקשר לדרכי ההתמודדות שלהם עם המערכת המשפחתית החדשה. רוב המחקרים מציינים כי ככל שגיל הילדים בעת הגירושין נמוך יותר, כן טובה הסתגלותם לטווח ארוך. עם זאת, יש הטוענים כי ילדים שהוריהם התגרשו בגיל צעיר לא זכו ליצור בתודעתם דפוס של יחסים זוגיים, דבר הפוגע בהתפתחותם כבוגרים.
ילדים צעירים מאוד [בני 3-5]:
סיפוק צרכים התפתחותיים בגיל זה מותנה בשימור יחסי התקשרות ראשוניים, הבניה של תפיסה עצמית, פיתוח של שליטה עצמית, טיפול פיזי מתמשך, הרחבת העולם החברתי מעבר למשפחה, למידת כללי שיתוף פעולה ושותפות, התנסות במשחק חברתי ואישי ופיתוח תחושה של מסוגלות והשגיות. גירושין בשלב זה עלולים לפגוע בעמידה במכלול המשימות. ילדים בגיל זה שהוריהם מתגרשים נוטים להיות מפוחדים, מבוהלים ועצובים. הבנתם המוגבלת את העימות ותחושת האומניפוטנטיות האופיינית לגיל זה יוצרים אצלם ציפיה – שנכזבת – לפתור את הבעיה שנוצרה. הם מתקשים לפרש את ההתרחשויות ולבודד מציאות מדמיון. חששם המרכזי הוא כי אובדן הקשר בין הוריהם יוביל לאובדן הקשר בינם לבין ההורים. תגובותיהם מלוות בחרדת פרידה, התפרצויות כעס, נסיגה לדפוסי התנהגות מוקדמים יותר, חלומות מבועתים, בלבול ומבוכה, הכחשה של הקושי ופיתוח הפנטזיה לגבי איחוד מחדש של ההורים. רבים מהם מגיבים בתוקפנות, או לחילופין – בחשש מביטויי תוקפנות, רגשי אשמה על פירוק הקשר, ורצון להחזיק לעצמם את השליטה על מהלך חייהם. ילדים בגיל זה מגיבים באופן הקשה ביותר על הגירושין, אך ישנם כאמור מחקרים המציינים כי גירושין בגיל צעיר יותר מנבאים הסתגלות טובה יותר.
ילדים בראשית בית הספר [בני 6-8]:
בגיל זה מתחילה להתפתח אוטונומיה. ילדים מודעים יותר לציפיות של עולם המבוגרים מהם ומרחיבים את היכולות החברתיות שלהם. הם עסוקים בהתפתחות אינטלקטואלית ומוסרית. ילדים אלה מגיבים על פירוק המסגרת המשפחתית המוכרת בעצב ובתחושת אובדן קשה ומסוגלים לבטא את כאבם. הם נשאבים לעימות, חשים מקופחים ומחפשים פיצויים חומריים, מביעים געגועים עמוקים להורה שעזב את הבית ולא פעם מאשימים את ההורה המשמורן, בדרך כלל האם, בעזיבת האב. הם חולמים על התפייסות, מעבירים מסרים בין ההורים, ומתמודדים גם עם נאמנות כפולה כלפי הוריהם, אשר לא פעם מנסים לגייס אותם למאבק ולכרות איתם בריתות. בשלב התפתחותי זה בנים מביעים את סבלם יותר מבנות, באמצעות בעיות התנהגותיות. הם מתרגלים להסוות את רגשותיהם ולהתכחש לצורכיהם.
לקראת התבגרות [בני 9-12]:
ילדים בגילאים אלה מרחיבים את האוטונומיה שלהם, ומקומו של ההורה שהוא המטפל הראשי מצטמצם. מאידך, גוברת החשיבות של התרומה הייחודית של כל הורה, וכן הערכת הילד את עצמו ויכולותיו על פי הישגיו המציאותיים. ילדים בגיל זה מבינים וקולטים את תוכן העימות, מתעניינים בו ונוקטים עמדה שיפוטית. בדרך כלל נוטים ילדים בגיל זה שהוריהם מתגרשים להביע תחושה של שליטה במצב תוך ניסיון להבין ולפרש את המציאות בה הם חיים. תגובותיהם נעות בין סירוב לקבל את הפירוד לבין התייחסות אמיצה ומשלימה. הם מגלים תושייה רבה באופן התמודדותם, אך גם פועלים מתוך הכחשה ורצון להסתיר את מצבם ומצוקתם מן העולם החיצוני. הם נוטים להיות פעילים יותר ומבטאים כעס עז ומודע, כדי להתגבר על חוסר האונים שהם חשים ולטשטש אותו. העיסוק ההתפתחותי בגיבוש זהות גובר בעקבות הגירושין, אשר מאיימים על תחושת השלמות של הילד. ילדים בגיל זה עלולים לפתח סימפטומים גופניים. כמו כן הם בסיכון לכריתת ברית עם אחד ההורים באופן שיפגע בקשר שלהם עם ההורה השני, והמלווה בביטויי התנהגות קשים כלפי ההורה שאותו הם דוחים. גם בשלב התפתחותי זה בנים מביעים את סבלם יותר מבנות, באמצעות בעיות התנהגותיות.
מתבגרים [13-18]:
גיל ההתבגרות מאופיין בהתמודדות הילדים לאורך רצף בין בגרות, עצמאות והשתחררות הדרגתית מההורים, לבין נסיגה ילדותית ותלותית, ובין תפיסת ההורים כדמויות אידאליות לבין התייחסות אליהם כאל חלשים ומאכזבים. בגיל זה זקוקים הילדים לאוטונומיה, אך גם לגבולות ברורים המלווים את התרחבות הפעילות העצמאית, וכן לתמיכה ואישור של הצלחותיהם והתנסויותיהם. גירושין בתקופת ההתבגרות אינם מאפשרים תהליך זה. קצב השינוי של ההורים המתגרשים אינו תואם את צרכי המתבגרים, והירידה בתפקוד ההורי משמעותית עוד יותר כאשר הילדים הינם מתבגרים ואינם זקוקים לטיפול פיזי כמו ילדים צעירים יותר. התרופפות של דרישות משמעתיות ופיקוח על הילדים, חשיפת הילדים לצרכים חדשים של ההורים והעדר התמיכה בילד בשלב התפתחותי זה מגבירים את הסיכון בו נמצאים הילדים. מחד, קשרים מיניים חדשים של ההורים מבלבלים ומאיימים עליהם. מאידך, מצוקה נפשית של ההורים מטילה על המתבגרים אחריות שמעבר ליכולתם הרגשית. בנוסף לתחושה קשה של אובדן, מביעים מתבגרים חששות בהקשר למיניות וזוגיות שלהם, חווים עימותים קשים וסוערים עם ההורים, שופטים את הוריהם מבחינה מוסרית וסובלים ממיקומם במאבק בין ההורים. לעיתים מגבשים המתבגרים בעקבות הגירושין תפיסות מוסריות וגישה מציאותית לכסף. רבים מהם לוקחים על עצמם תפקידים בוגרים במשק הבית, אך יש ביניהם גם המתרחקים, מתוך ניסיון להימנע ממעורבות בעימות ובמאבק.
תגובות שונות אלה מתאימות במידה רבה להתנהגות של מתבגרים, המאופיינת כמטוטלת בין גסות לרגישות, אוגאיזם ואלטרואיזם, וניסיון להשתייך הן לעולם המבוגרים והן לעולם הילדים. עם זאת, מתבגרים שהוריהם גרושים מאופיינים בתחושות בדידות, ציפיות נמוכות, ומוכנות נמוכה להתמודדות עם המשימות ההתפתחותיות של ההתבגרות. מתבגרים שהוריהם מתגרשים חווים כאב בעוצמה רבה, אך נמנעים מלבטאו. בנים מגלים קשיים רבים יותר מבנות בתחום הלימודי, החברתי וההתנהגותי, אך הבנות הן אלו שהתנהגותן המוחצנת בוטה יותר בשלב זה. מחקרים מצביעים על מעורבות גבוהה יותר בשימוש בסמים ואלכוהול ויחסי מין בלתי מובחנים אצל מתבגרים שהוריהם גרושים. בנים נשכרים יותר מנישואין מחדש של האם בשלב זה. מתבגרים שהוריהם התגרשו בגיל צעיר יותר, ושהקשר בינם לבין אחד ההורים נותק, עשויים כעת לחדש את הקשר ולתת לו 'הזדמנות שניה'.
השלכות ארוכות טווח של גירושין נוגעות למספר תחומים:
- ילדים מתקשים להתמודד עם אי הודאות וחוסר השליטה שהם חשים לגבי חייהם והמצב המשפחתי.
- השלכות הגירושין על ילדים יכולות להיות קצרות או ארוכות טווח. מחקרים מצאו כי שני גורמים משפיעים על הסתגלות טובה של ילדים: שיתוף הפעולה בין ההורים [לעומת רמת עוינות גבוהה וקונפליקט מתמשך], וקביעות הקשר בין הילדים לשני הוריהם.
- בתקופת הגירושין, ולעיתים שנים רבות לאחר מכן, חווים ילדים אלה ירידה בתפקוד הוריהם. זאת, דווקא בתגובה של צרכים מוגברים מצדם של הילדים, המתמודדים גם הם עם התהליך המשפחתי. ההורים עצמם עסוקים בהתמודדות רגשית עם הגירושין, וזו מלווה בצורך בארגון חייהם מחדש, התמודדות עם מצב כלכלי משתנה וקשיים חברתיים – כל אלה על חשבון הפניות הרגשית והזמן שההורים מקדישים לילדים.
- לילדים שהוריהם התגרשו בדרך כלל השגים לימודיים נמוכים יותר.
- מצבם הכלכלי של הילדים גרוע יותר ממה שהיה לפני הגירושין. משמעו של דבר כי עומדים לרשותם פחות אמצעים כלכליים הן לסיפוק צרכים בסיסיים והן לצרכים אחרים שבעבר היו זמינים לילדים – כגון חוגים, פעילויות בית ספריות, דמי כיס, בילויים וכד'.
- לעיתים מזומנות הם חווים שינויים נוספים, כגון מעבר לאזור מגורים אחר, הכולל מעבר לבית ספר חדש וסביבה חברתית חדשה.
- מאבקים מתמשכים בין ההורים עלולים לפגוע בקשר של הילד עם אחד ההורים [בדרך כלל עם ההורה הלא-משמורן], אפילו עד להיווצרות נתק מוחלט. אובדן הקשר עם אחד ההורים עלול לפגוע בתהליך ההתפתחות התקין של הילד.
- במקרים רבים הופכים ילדים להורים גרושים ל'ילדים הוריים'. אלה הם ילדים הנוטלים על עצמם, או שמוטלים עליהם, תפקידים ומשימות אחראיות מעבר לאלה התואמים את גילם ואת השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. תפקידים אלה יכולים להיות מעשיים או רגשיים, ביחס לעצמם, לאחים צעירים, נהול משק הבית ולעיתים אף ביחס לאחד ההורים.
- במקרים רבים לא הגירושין עצמם, אלא הבעיות הנלוות לגירושין, הן בעלות ההשפעה המשמעותית ביותר על הסתגלות הילד.
- ילדים בוגרים רבים להורים גרושים נוטים לחוש אחריות מוגזמת, לחשוש מנטישה, לזהות עימות כסיכון, ולהרגיש חסרי עוגן וללא כישורים חברתיים נאותים.
המשימות המוטלות על ילדים המתמודדים עם גירושי הוריהם:
מעבר למשימות עימם מתמודדים ילדים בהתאם לגילם ולשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, מתמודדים ילדי גירושין עם משימות נוספות:
- הכרה בקרע המשפחתי – הבנת סדר האירועים, התמודדות עם פחדים מאיימים, וויתור על נסיגה להתנהגות פחות בשלה. תהליך זה נמשך כשנה.
- שחרור מחרדות, תחושה של הילדים כי הם יכולים לחזור לפעילויות רגילות. על הילדים לוותר על דאגת-יתר שהם חשים כלפי ההורים וכלפי הנעשה בבית ולחדש את הפעילות החברתית והלימודית שלהם באופן התואם את גילם.
- התמודדות עם תחושה של אובדן ההורה הלא-משמורן ועם תחושות של השפלה ודחיה הנגרמים מעזיבתו. חווית האובדן והנטישה עלולים לפגוע בדימוי עצמי ובהערכה עצמית של הילדים. מפגשים מסודרים ומשמעותיים עם ההורה הלא-משמורן עשויים לסייע בהתמודדות עם משימה זו.
- סליחה להורים וויתור על הכעס כלפיהם, כחלק מתהליך ההשלמה עם הגירושין. ילדים רבים חשים כי כשלון ההורים לשמר את המערכת הזוגית/משפחתית פוגעת בגדילתם וחינוכם.
- קבלת קביעות הגירושין וויתור על הרצון לשקם את המשפחה המקורית ואת נישואי ההורים. השלמה קשורה ליכולת להבין את צורכי ההורה, חוויותיו ומניעיו, כנפרדים מאלה של הילד. שלב זה כולל פתרון סוגיית היחסים עם ההורים ואמונה של הילדים ביכולתם-הם לפתח בעתיד יחסים עם אחרים ולהיות אהובים ונאהבים.
סיכום
- גירושי ההורים הם תקופה משברית עבור הילדים, הדורשת הסתגלות בתחומי חיים רבים. לגירושין השלכות קצרות וארוכות טווח על חיי הילדים.
- לגיל הילדים השפעה על האופן בו הם מתמודדים עם הגירושין הן ברמה הרגשית והן ברמת ההתנהגותית.
- ככל שילדים מתבגרים, כן גוברת יכולתם להבין את הסכסוך, אך גובר גם החשש להשאבותם לתוך העימות בין ההורים, באופן הפוגע בטובתם.
- ההתמודדות עם הגירושין עלולה לגרום להשלכות הכוללות פגיעה בלימודים, בעיות התנהגותיות, קשיים חברתיים, ירידה בהזדמנויות, התמודדות עם מעברים רבים [מגורים ובתי ספר], ולקיחת תפקידים מעבר ליכולותיהם של הילדים.
- ילדים שהוריהם מתגרשים מתמודדים עם אובדן, עצב וכעס. ההשלמה עם הגירושין, קבלת הקביעות שלהם, הויתור על הכעס על ההורים, והיכולת לחזור לפעילויות רגילות התואמות את גילם – כל אלה הן המשימות העומדות בפני ילדים שהוריהם התגרשו.
ילדי בית הספר וגירושין: תגובות על פי גיל
גילאי 13-18 גילאי 9-12 גילאי 6-8
תחושת אובדן, בדידות. מצוקה, כאב, כעס וחוסר אונים. תחושות עצב ואובדן. תחושת קיפוח. תגובה רגשית
שיפוטיות, ציפיות נמוכות, לקיחת אחריות מוגזמת. נסיון לפרש את המצב מסירוב לקבל ועד ניסיון להבין ולהשליםעיסוק גובר בזהות יכולת לבטא כאב, או הסוואתו והתכחשות לרגשות ולצרכים. תקווה להתפייסות. ביטוי לרגשות
בעיות התנהגות ולימודיות [בנים] או התנהגות בוטה [בנות]סכון לשימוש בסמים, אלכוהול ויחסי מין לא מובחנים. עימותים קשים עם ההורים. בעיות התנהגות – תוקפנות, קשיים חברתיים [בנים]פיתוח סימפטומים גופניים. התנהגות בוטה כלפי ההורה הדחוי. חיפוש פיצוי חומרי. בעיות התנהגות – כגון ביטויי תוקפנות, התפרצויות וקשיים חברתיים [בנים]. תגובות התנהגותיות
התרחקות – או לקיחת אחריות. נטייה לברית והזדהות-יתר. כעס, האשמה על פרוק המשפחה. יחס להורה המשמורן
התרחקות – או התקרבות. אמוץ תפקידים בוגרים. סיכון לדחייה. געגועים. יחס להורה שעזב
שיפוטיות. סבל ממעורבות בעימות. נקיטת עמדה המתבטאת בברית, בעיקר עם ההורה המשמורן. נשאבים לעימות. מעבירים מסרים בין ההורים. נאמנות כפולה. מעורבות בעימות.
ג. הורות וגירושין
החוקרים מסכימים כי שני הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על הסתגלות ילדים לגירושין הם:
- רמת העימות המתמשך בין ההורים, הבאה לידי ביטוי במשך העימות ובעוצמתו.
- יציבות והמשכיות הקשר של הילד עם שני הוריו.
מכאן, שהורים המצליחים לסיים את הנישואין תוך שמירה על מילוי תפקידיהם ההוריים, הכוללים מעורבות בטיפול בילדים, בחינוכם, ובפעילותם בבית הספר ומחוצה לו, מגינים על הילדים מפני השלכות שליליות ארוכות טווח. לעומתם, הורים הממשיכים במאבק חריף והתנצחויות משפטיות, משמרים את מקומם של הילדים בלב הסכסוך ופוגעים, גם לטווח ארוך, במידת היכולת שלהם להסתגל לגירושין.
תפקידי ההורים לאחר הגירושין
התקופה הראשונה לאחר הגירושין מאופיינת בירידה בתפקוד ההורי של שני ההורים. שניהם טרודים בשלב זה, רגשית ומעשית, בסכסוך ביניהם ובחיפוש הדרכים לסיימו. לפיכך הם מתקשים לפנות מקום רגשי לצרכי הילדים, דווקא בשלב שגם מבחינת הילדים הוא קשה במיוחד, וצרכיהם מוגברים. ילדים נוטים בשלב זה, כמו גם בשלבים אחרים, לקחת על עצמם תפקידים שמעבר ליכולותיהם. ישנם ילדים הלומדים לדאוג לעצמם בגיל צעיר – להגיע הביתה בכוחות עצמם, להכין לעצמם אוכל, להעסיק עצמם או להשכיב את עצמם לישון, בעיה המוחרפת בגיל צעיר של הילדים. אחרים לוקחים אחריות על אחים ואחיות צעירים, או שאחריות זו מוטלת עליהם על ידי אחד ההורים או שניהם. ועוד אחרים מוצאים עצמם מודאגים וטרודים ביחס למצוקת ההורה, ומנסים בכל דרך להקל עליו, לשמח אותו, לפעול במקומו ואף להילחם את מלחמותיו. ילדים אלה, המכונים 'ילדים הוריים', נאלצים להתמודד לא רק עם הקשיים הישירים הנוגעים להם ביחס לגירושין, אלא אף עם משימות רבות שאינן מותאמות לגילם ולשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. מטלות אלה עלולות לפגוע ביכולתם להתמודד עם המשימות הרגילות שהם מצופים למלא, כגון לימודים, פעילות חברתית עם בני גילם ועוד.
ילדים שהוריהם ממשיכים לנהל עימותים קשים גם לאחר הגירושין סובלים במידה רבה יותר הן מפגיעה בהורה אחד על ידי השני, והן ממיקומם בעין הסערה, מיקום הפוגע בתהליך ההסתגלות וביכולתם לארגן מחדש את חייהם לאחר הגירושין. אופי והגדרת הקשר של הילדים עם שני הוריהם מותנה, עם כך, לא רק בגילם ורמת התפתחותם, אלא גם ברמת העימות המתמשך בין שני ההורים. ככל שעולה רמת העימות, כך נכון יותר לצמצם ככל הניתן את המפגשים בין ההורים ואת הצורך שלהם לנהל משא ומתן ביחס לאיזה שהוא פן של ההסדרים ביניהם. במקרים של עימות, ככל שעולה גילו של הילד כן מתאים יותר כי בזמן הביקורים יעבור באופן עצמאי בין הורה להורה [למשל – ילך להורה מיד מבית הספר]. במקרים של עימות קשה וחשש לסיכון שלום הילדים נערכים הביקורים בפיקוח, ובמקרים קיצוניים ביותר – אף נמנעים.
חגים וחגיגות, אירועים האמורים להיות מוקדי שמחה והתרגשות, הופכים במקרים רבים למקור לחשש וחרדה לילדים להורים גרושים. במרבית המקרים מגיעים ההורים להסדרים ביניהם ביחס לחגים המרכזיים, על בסיס של הדדיות, כגון: בשנה אחת ראש השנה עם אמא, ליל הסדר עם אבא, ולהפך - בשנה לאחר מכן. עם זאת, לא פעם הופכים החגים והחופשות למוקד למריבות, עימותים, וצער רב לילדים. חגיגות מיוחדות, כגון שמחות משפחתיות, ויותר מכל – חגיגת בת/בר המצווה, עלולים אף הם להפוך למוקד לעימות. כך גם לגבי חגיגות הנחגגות בבתי הספר – אם סביב חגים ואירועים בית ספריים, ואם סביב הילד עצמו.
עימות כזה, לעיתים על פרטים לכאורה בלתי-חשובים, נסוב בעצם סביב המאבק המתמשך בין ההורים, החשבונות הבלתי-פתורים ביניהם, ורצונו של כל אחד ב'בלעדיות' על הילד על חשבון הקשר עם הורה השני. יכולתם של הורים לתת מענה לצורכי הילדים סביב אירועים אלה, לאפשר להם לשמר קשר עם שתי המשפחות המורחבות ולהשתתף באירועים משפחתיים, לחגוג חג עם הורה אחד בלי לחשוש מפגיעה בשני, ולבלות בימי הולדתם באופן שיגרום להם אושר ולא צער, יכולת זו משקפת במידה רבה את מידת הגמישות והפתיחות של ההורים ביחס להמשך דרכם כהורים לאחר הגירושין.
איך מוגדרים תפקידי ההורים אחרי הגירושין?
עם התיצבות המערכות המשפחתיות לאחר הגירושין, מתגבשים דפוסים חדשים של הקשר בין הילדים לבין כל אחד מהוריהם. דפוסים אלה נוגעים לחלוקת התפקידים בין ההורים ביחס לטיפול השוטף והאחריות לילדים, ומושפעים במידה רבה ממידת היכולת של ההורים לשתף פעולה ביניהם לאחר הגירושין. במשפחות החוות גירושין, השאיפה היא ליצור מצב המאפשר המשך של הורות משותפת. משמעה של זו היא היכולת של ההורים להמשיך ולשתף ביניהם פעולה ביחס לצורכי הילדים, לשים את הילדים בראש סדר העדיפויות ולשמר ערוצי תקשורת פתוחים ביניהם ביחס לילדים.
ההסדרים לגבי חלוקת האחריות והתפקידים בין ההורים ביחס לילדים מקבלים תוקף של החלטה משפטית, וזו נקבעת על פי עקרון טובת הילד, המשמש כעקרון-על הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני ובבתי הדין הדתיים האחרים. עקרון זה נובע מן הקדימות הניתנת לזכויות הילדים על פני זכויות ההורים, שכן קביעת ההסדרים לאחר הגירושין מבוססת על התפיסה כי זכותו של הילד לשני הוריו קודמת לזכויותיהם ביחס אליו.
במרבית המקרים אחד ההורים הוא ההורה המשמורן, שבביתו מתגוררים הילדים דרך קבע. בדרך כלל ההורה המשמורן היא האם, אם כי עולה מספרם של האבות המשמורנים. בית ספרם של הילדים נמצא באזור מגוריה, והיא האחראית העקרית על הטיפול בהם, כגון טיפול רפואי, בחירת חוגים, תכנון פעילויות בחופשות וכד'.
במסגרת הסכם הגירושין נקבעים עבור ההורה הלא-משמורן, בדרך כלל האב, הסדרי ראיה. זוהי תכנית קבועה של מפגשים בין האב לילדים בשעות הפנאי. הסדרי הראיה מתבצעים בדרך כלל בזמנים קבועים, ומיקומם ותוכנם נקבעים על ידי האב. לגבי הורים החיים באותה עיר, נקבעים הסדרי הראיה באופן המאפשר לילדים, במרבית המקרים, לשהות עם האב בביתו. הסדרי הראיה מוגדרים כך שהילדים יפגשו עם אביהם במהלך השבוע, וכן בסופי שבוע, בחופשות ובחגים, על פי תכנית ערוכה מראש. כשהורים גרים בריחוק זה מזו, מותאמים הסדרי הראיה למצב החדש. שינויים בתכנית זו הינם באחריות ההורים, מלבד באותם מקרים בהם רמת העימות היא כה גבוהה עד כי נדרשת התערבות של גורמים חיצוניים, טיפוליים או חוקיים, ביחס לשינויים בהסדרים.
משמורת משותפת משמעה חלוקה שווה בין ההורים של האחריות לטיפול השוטף והיומיומי בילדיהם. מבחינת הילדים מדובר בדרך כלל על 'שני בתים' בהם הם שוהים לסירוגין. משמורת משותפת נמצאה מתאימה רק במקרים בהם התקשורת בין ההורים פתוחה ומאפשרת גמישות ורגישות לצרכים המשתנים של הילדים. כיום אין נטייה להמליץ על משמורת משותפת, עקב הקשיים שחוו ילדים בהסדרים אלה.
בכל מקרה ממשיכים שני ההורים להיות אפוטרופסים של ילדיהם. משמעו של דבר כי מבחינה חוקית שניהם ממשיכים להיות אחראים לשלומם, חינוכם, בריאותם והתפתחותם של ילדיהם. לשניהם זכות להיות שותפים להחלטות הנוגעות לילדים [כגון החלטות ביחס למקום לימודים, אורח חיים, טיפולים רפואיים וכד'].
גם אם מבחינה פורמלית מוגדרת משפחה לאחר גירושין, כשהורה אחד הוא ההורה המשמורן, כמשפחה חד-הורית, ישנם חוקרים המעדיפים להתייחס למשפחה לאחר גירושין כמשפחה דו-גרעינית. בכך הם מקווים להמשיג את הרעיון כי גם לאחר הגירושין יש לילדים שני הורים, ובמקום המשפחה הגרעינית נוצר דפוס חדש של משפחה, המזהה את שני ההורים כמרכזיים באחריות ובטיפול בילדים. ישנה חשיבות ומשמעות לשימוש בשפה, במונחים ומושגים המגדירים את המשפחה, שכן אלה יכולים לסייע בארגון מחדש של המשפחה ובהגדרה שהינה פחות סטיגמטית, המשמרת את מקומם של שני ההורים ואת אחריותם.
נתק בין הילדים לבין אחד ההורים נוצר במקרים בהם בוחר אותו הורה להתרחק מהילד ולנתק את הקשר אתו, או במקרים בהם מתנגדים הילדים לקשר עם ההורה. התנגדות ילדים לקשר באה לעיתים על רקע של התנהגות פוגענית ומתעללת של אותו הורה בילדים בעבר, ובמקרים רבים אחרים ממעורבות היתר של הילד בסכסוך בין ההורים, הסתה של ההורה השני, או ברית שיוצר הילד עם אחד ההורים. נתק זה, המכונה גם 'סרבנות קשר' או 'תסמונת הניכור ההורי' מהווה מקור לסיכון התפתחותי עבור הילד שכן הוא לא רק שולל ממנו את ההזדמנות לקשר עם ההורה השני, אלא אף ממלכד אותו בעיסוק מתמשך בעימות בין ההורים.
סיכום
- סמוך לגירושין צפויה תקופה של ירידה בתפקוד ההורים.
- ירידה בתפקוד הורים עלולה להטיל על הילדים אחריות ותפקידים מעבר לכוחם ויכולותיהם, על חשבון לימודים, יחסים חברתיים ומשחק.
- עימות קשה ומתמשך בין ההורים פוגע בתהליכי ההסתגלות של הילדים.
- חגים, חגיגות וימי הולדת מגבירים את המתח בין ההורים ועלולים להפוך לסלעי מחלוקת הפוגעים ביכולת הילדים להנות מאירועים אלה.
- דפוסי ההורות לאחר הגירושין נקבעים בהסכמה או על ידי המערכת המשפטית, על פי עקרון 'טובת הילד'. אלה קובעים מיהו ההורה המשמורן ומיהו ההורה הלא-משמורן, שמפגשיו עם הילד נקבעים באמצעות הסדרי ראיה. לעיתים מתקבלת החלטה על משמורת משותפת. בכל מקרה שני ההורים ממשיכים להיות אפוטרופסים של ילדיהם. הגדרת המשפחה כ'משפחה דו-גרעינית' ולא כמשפחה 'חד-הורית' מגבירה את ההתייחסות להמשך התפקיד והאחריות של שני ההורים ביחס לילדיהם גם לאחר הגירושין.
ד. בית הספר וילדים שהוריהם גרושים
ילדים שהוריהם נמצאים בהליכי גירושין הם ילדים העוברים תהליך קשה, ובדרך כלל משברי. במקרים רבים נשאר בית הספר המקום הקבוע והיציב היחיד בחייהם. כשחווים הילדים בעקבות הגירושין גם מעבר למקום מגורים אחר, הם מאבדים גם קביעות זו, ונאלצים להתמודד עם מעבר לאזור חדש ובית ספר חדש, הכולל מסגרת לימודית וחברתית שגם היא לא מוכרת וזרה. למרות כל זאת, הם מצופים להמשיך ולתפקד באופן רגיל ותקין בכל הנוגע ללימודיהם והתנהגותם בבית הספר. במקרים רבים ילדים אלה מבטאים את תגובתם לשינויים במערכת המשפחתית, לעימותים וללחצים המצטברים, דווקא בבית הספר. תגובות אלה כוללות ירידה בלימודים, בעיות התנהגותיות [בעיקר אצל בנים] ומצבי רוח קשים [בעיקר אצל בנות].
אחד מהתפקידים המרכזיים של המורים והמערכת הבית-ספרית ביחס לילדי גירושין הוא ליצור את האיזון בין שמירה על גבולות מגינים ומחייבים ודרישה לתפקוד בתחום הלימודי וההתנהגותי, לבין התחשבות במצבם המיוחד של ילדים אלה ובקשיים עמם הם מתמודדים. במיוחד נכון הדבר במקרים בהם מבטאים הילדים קשיים שיכולים להיות ביטוי לשלב ההתפתחותי בו הם מצויים [כגון גיל ההתבגרות], אך גם ביטוי למצוקה הנובעת מהמצב המשפחתי. יש להמנע מזיהוי כל קושי ככזה הנובע מהגירושין ולהזהר מויתור על גבולות ומתן היתר להתנהגות מתירנית בלתי מקובלת כ'פיצוי' על הקשיים. מורים צריכים למצוא את האיזון בין יצירת ההזדמנות עבור הילדים להשמיע את קולם ולבטא את קשייהם ומצוקתם, לבין זכותם לפרטיות. למורים, מעצם המפגש היום יומי וההכרות עם הילדים, והצפייה בשינויים בהתנהגותם ותפקודם, יכולה להיות האפשרות והיכולת לזהות מצבי מצוקה של תלמידיהם ולהגיב עליהם באופן המסייע לילדים. במצבים של סיכון גבוה וחשד להתעללות, חלה על צוות בית הספר חובת הדיווח לפקיד הסעד לחוק הנוער.
הקשר עם שני ההורים
לבית הספר, ובעיקר למחנכים, תפקיד חשוב בקבלה של המערכת המשפחתית החדשה. מחנכים, מורים, יועצים ומנהלים מעבירים להורים מסרים המשקפים את התייחסותם לשנויים במשפחה. קבלה של ההורים משמעה התייחסות נייטרלית אליהם, ללא הזדהות עם הורה 'טוב' ו'רע', 'צודק' או 'אשם', תוך התייחסות אמפטית לקשיים עמם הם מתמודדים. עם זאת, למורים זווית ראיה ייחודית של הילדים ותפקודם, והם יכולים להוות 'מראה' המשקפת את מצבם של הילדים להורים, ומשתפת את ההורים בקשיי ההתמודדות וההסתגלות של הילדים לגירושין. תפיסת המערכת המשפחתית כדו-גרעינית [משפחה המורכבת משתי מערכות משפחתיות אליהן שייך הילד] לעומת תפיסה של משפחה חד-הורית, משמעה התייחסות שיוויונית להורות של שני ההורים גם לאחר הגירושין, ראייתם כממשיכים להיות, שניהם, אחראים לטובתו ושלומו של הילד כמו גם לחינוכו. מכאן, ששניהם זכאים למידע בנוגע לתפקודם של הילדים בבית הספר, כפי שזכאי הילד לשיתוף שני הוריו בחינוכו ובחייו.
מבחינת בית הספר, התייחסות שוויונית משמעה הזמנת שני ההורים לאירועים בית ספריים, שליחת הודעות הנוגעות לפעילות בית הספר לשניהם, הזמנת שני ההורים למפגשים עם המורים, לערבי הורים ולמסיבות כיתתיות. כל זאת, על פי חוזר מנכ'ל משרד החינוך, הנוגע לנושאים אלה.
עם זאת, ישנם מקרים בהם דרושה רגישות מיוחדת של המערכת הבית-ספרית לצרכים ייחודיים של ילדים בהקשר של גירושין של ההורים. לדוגמא – במקרים של גירושין על רקע של עימות קשה בין ההורים או אלימות, יש לשקול האם נכון להזמין את ההורים באותה עת, או האם עדיף שהמורים יפגשו עם כל הורה בנפרד. רגישות זו נוגעת בראש ובראשונה לטובת הילד, שיתקשה לעמוד במצב בו שני הוריו מתנצחים מול ובתוך המערכת הבית-ספרית, אך גם באה להקל על ההורים ועל המורים ולמנוע מצבים מביכים או בעלי עוצמה רגשית גבוהה.
דרכי התמודדות
- התעלמות – המערכת הבית ספרית יכולה לבחור, גם אם לא במוצהר, להתעלם ממצבם המשפחתי של ילדים להורים גרושים. התעלמות נובעת בדרך כלל מאי נוחות או חרדה, והיא ביטוי לחוסר ידע וחוסר אונים לגבי דרכי ההתמודדות עם הבעיה. מטרת ההתעלמות יכולה להיות גם מתוך הכוונה להגן על הילדים מפני הצורך לעסוק במסגרת בית הספר עם הקשיים המלווים אותם בבית או לנבוע מהרצון להשכיח מהם את כאבם, ולו למשך שעות הלימודים.
- התייחסות מוכללת – התייחסות לנושא הגירושין באופן כללי, ללא התייחסות למצבם של ילדים מסויימים כילדים להורים גרושים. התייחסות מוכללת יכולה להתקיים בשיחה, בהתייחסות לגירושין כאל תופעה חברתית, ותוך שימוש בטקסטים ספרותיים. במסגרת זו ניתן להתייחס למשפחות באופן המציג מבנים שונים של משפחות [ולא רק המבנה של שני הורים וילדיהם]. התייחסות כזו מאפשרת לדון בנושא ונותנת לו לגיטימציה, מגינה על ילדים מחשיפה בלתי רצויה אך גם מעבירה מסר מבלבל לגבי יכולתם להתייחס לבעייתם האישית. עמדות חיוביות יותר כלפי הגירושין יכולים לספק תמיכה לילדים שהוריהם התגרשו, או לכאלה העומדים בפני גירושין.
- התייחסות אישית – יכולתו של המורה להתייחס אישית לילדים שהוריהם התגרשו יוצרת הזדמנות עבור הילדים לשוחח על הנושא עם דמות משמעותית שאינה חלק מהמערכת המשפחתית. התייחסות זו מציעה לילדים אישור וקבלה של התמודדותם עם קשיים ייחודיים, ויכולה להוות מקור לתמיכה, הבנה ובירור של צרכיהם. התייחסות אישית יכולה להיות ישירות עם הילדים, או בשיחה עם ההורים.
- הפנייה – למורים יש ההזדמנות ייחודית לזהות קשיים ובעיות של תלמידיהם, ובמידת הצורך להפנותם לגורמים טיפוליים וייעוציים בתוך בית הספר ומחוצה לו. הפניה ליועץ בית הספר, לפסיכולוג או לעובד סוציאלי, או לכל גורם טיפולי אחר, בשלב מוקדם של הקשיים, יכולה להוות גורם משמעותי בתהליך ההתמודדות של הילדים עם גירושי הוריהם וההסתגלות למערכות המשפחתיות החדשות.
מתי להתערב וכיצד?
- לעודד את ההורים לידע את המחנך: לא תמיד משתפים ההורים או הילדים את בית הספר בקשיים משפחתיים. על בסיס הידע הקיים לגבי המשמעות וההשלכות של הגירושין על הילדים, חשוב כי בתחילת שנת הלימודים יבקש המחנך באספת הורים, בהתייחסות מוכללת, כי הורים יידעו אותו לגבי המצב המשפחתי, או לגבי שינויים החלים במצב המשפחתי במהלך שנת הלימודים. בכך תיפתח בפני ההורים אפשרות לשתף אותו במצב הייחודי של המשפחה והילד, ללא התייחסות ערכית-סטיגמטית.
- טיפול בנושא הגירושין בכתה ובמסגרת הלימודים: בכיתות בהם לומדים ילדים להורים גרושים ניתן להתייחס לנושא באופן הפונה לכלל התלמידים, באמצעות שיחה או שימוש בכלים ספרותיים, במטרה ליצור נורמליזציה, קבלה ועמדות חיוביות ותומכות כלפי ילדים שהוריהם גרושים, ומתוך רצון למנוע התייחסות סטיגמטית. בתכניות לימודיות העוסקות במשפחה ושורשיה, יש מקום להתייחס למשפחה שחוותה גירושין או נישואין- מחדש כעוד מודל אפשרי ומקובל של משפחה. גם רשימת תלמידים המכילה את שמות ומספרי הטלפון של שני ההורים מהווה אישור לקבלה של המצב המשפחתי.
- זיהוי מצוקה של תלמידים: מורים ומחנכים פוגשים תלמידים במשך שעות רבות במהלך השבוע, במסגרת קבועה בעלת דרישות ומחויבויות צפויות מראש. שינויים פתאומיים בתפקודם של ילדים מהווים סימני אזהרה. סימנים אלה כוללים ירידה בלימודים, קשיים או שינויים פתאומיים ביחסים החברתיים, בידוד חברתי והסתגרות, בעיות התנהגות והתפרצויות, הפרעות למהלך התקין של הלימודים בשונה מההתנהגות בעבר, שינויים במצב הרוח, או קשיים בלתי מוכרים בנושאים כספיים. זיהוי המצוקה וברור ראשוני עם הילדים לגבי סיבותיה, בשיחה אישית ואמפטית של המורה איתם, יכולים לאפשר למורים התייחסות רגישה ותומכת במצבי משבר משפחתיים.
- התערבות 'אחד לאחד': מחנך או מורה המרגיש קשר קרוב לילד ומזהה את מצוקתו, ובעיקר אם יש לו ידע קודם על בעיות במערכת המשפחתית או גירושין, יכול להציע לילד תמיכה באמצעות שיחה אישית. בשיחה על המורה להביע עניין בקורה את הילד, לבטא אכפתיות וקבלה, ולקבל את הגבולות שיציב הילד לשיחה, ללא נסיון לדלות ממנו מידע מעבר לרצוי לילד, ותוך שמירה על האוטונומיה שלו. על המורה להבטיח לילד קשב, פרטיות וסודיות, ולסכם עם הילד ובהסכמתו כל פעולה שירצה לעשות. הבטחה זו צריכה לכלול התייחסות מפורשת לשמירת פרטיותו הן ביחס להוריו והן ביחס למורים אחרים בבית הספר. במקרים רבים עצם ההקשבה לילד, הרגישות לקשייו וביטוי של הבנה למצוקתו יכולים לסייע לילד להרגיש כי אינו בודד, כי כאבו מובן ומאמציו זוכים לכבוד.
- שיחות עם הורים: במידה וזוהתה מצוקה אצל הילד, יש לשקול לשתף את אחד ההורים או שניהם, תוך שמירה על יחסי האמון עם הילד ובהסכמתו. גם במפגש עם ההורים חייב המורה להשמר משיפוטיות ונקיטת עמדה לטובת אחד ההורים. הזמנת ההורים תעשה, כאמור, רק בהסכמת הילד. פניה של ההורים [או אחד מהם] לבית הספר ולמורה מחייבת הקשבה ורגישות לדבריו, וללא הסכמה מפורשת של הילד – תשמר פרטיותו גם מול הוריו.
- אי-מעורבות בסכסוך בין ההורים ושפיטת התנהגותם: בשום מצב אין תפקידו של בית הספר לשפוט את ההורים, להכריע מי מביניהם צודק, ומי טוב יותר לילד. זוהי מעורבות הפוגעת בילד ובטובתו ואינה תורמת למשימה המרכזית העומדת בפני המערכת המשפחתית לאחר הגירושין – שימור ההורות של שני ההורים והקשר של הילד עם שניהם. יש לזכור כי זוגות בתהליך גירושין ולאחריו עושים לא פעם מאמצים לגייס תומכים ולגבש בריתות אחד כנגד השני, ואל לו למורה למצוא עצמו מעורב בבריתות מעין אלו.
- הזמנת הורים לאירועים בית ספריים, אספות הורים וכד': שני ההורים חייבים וזכאים להיות מעורבים בחינוך הילדים, ולפיכך להיות שותפים לתהליך החינוכי, לפעילות הבית-ספרית, דיווחים על מצב הילדים וכד'. זאת, ללא קשר למי שנקבע כהורה המשמורן של הילד. עם זאת, במקרים בהם מערכת היחסים בין ההורים מעורערת במיוחד והעימות מתמשך, יש מקום לשקול את משמעות הזמנתם יחדיו, ואת המתח והמצוקה שמפגש כזה עלול לגרום לילד. במקרים אלה יש לאפשר קשר נפרד של כל הורה עם המערכת החינוכית, ושיתוף ההורים בפעילויות שונות ונפרדות. ככל שעולה גילו של הילד, יש מקום לשתף אותו בהחלטות אלה ולשמוע את קולו, ובעיקר נכון הדבר לגבי תלמידי ביה'ס התיכון. עם זאת, גם במקרים בהם יש נתק מוחלט בין אחד הורים לילד, זכאי ההורה למידע לגבי מצב הילד. יש לזכור כי לעיתים הנתק נובע מסיבות שאינן בהכרח ב'אשמת' ההורה, וכי הקשר עם בית הספר הוא לפעמים הקשר היחיד שלו עם הילד, והאמצעי הבלעדי העומד לרשותו לקבל מידע על ילדו ולהעביר לו מסר של דאגה ואהבה.
- כסף, כסף...: נושאים כספיים נשארים לעיתים מזומנות בלתי פתורים ומוקד לסכסוכים נוספים בין בני זוג גרושים. לא פעם נתקלים ילדים בקושי לקבל מהוריהם כספים עבור צרכים בית ספריים ואחרים, כגון מסיבה, טיול או פעילות אחרת, ומוצאים עצמם נשלחים מהורה אחד לשני לצורך גיוס הכסף. על מורים להימנע מנגיעה בנושא זה ובפניה לילדים בנושאים הכספיים. עליהם לגלות רגישות לגבי בעיות המתעוררות סביב תשלומים מיוחדים. במקרים בהם מתעוררים קשיים, יש לפנות ישירות לאחד ההורים, ולא באמצעות הילד.
- הפניה: הפנית הילדים לגורמים טיפוליים בתוך בית הספר או מחוצה לו יכולה להיעשות בהמשך לשיחה אישית, או באמצעות היועץ או גורם אחר בבית הספר, בהסכמת הילד. מידת שיתוף ההורים תלוי בגילו של הילד, ואין דינם של ילדים צעירים כדין מתבגרים.
- חובת דיווח: במקרים בהם יש עדויות להתעללות בילדים או חשש ממשי להתעללות, חלה על כל הגורמים במערכת החינוך חובת דיווח לפקיד הסעד לחוק הנוער. אין להפעיל שיקול דעת במקרים אלה.
סיכום
- למורים אפשרות לזהות מצבי מצוקה של ילדים שהוריהם התגרשו, ולסייע להם באמצעות שיחה, אמפטיה ותמיכה, וכן הפניה - על פי הצורך ובהסכמת הילד ותוך שמירה על פרטיותו.
- התייחסות לגירושין כאל דפוס משפחתי מקובל – באמצעות פניה להורים ליידע את בית הספר וכן תוך התייחסות לנושא בכתה, במסגרת תכנית הלימודים ובאמצעים ספרותיים ואחרים, מסייעת בהורדת הסטיגמה ובקבלה ולגיטימציה של התופעה אצל הילדים.
- לשני ההורים זכות ואחריות ביחס לילדיהם, ולפיכך הזכות להיות בקשר עם בית הספר ולקבל מידע על מצב הילדים והתקדמותם בלימודים, כפי שבא לידי ביטוי בחוזר מנכ'ל משרד החינוך.
- כסף עלול להיות מוקד לסכסוכים מתמשכים בין ההורים הגרושים, ויש לנהוג משנה זהירות בבעיות המתעוררות סביב תשלומים לבית הספר. בכל מקרה אין לפנות לילדים בנושאים אלה, אלא להורים בלבד.
ה. מהם השרותים הסוציאליים והטיפוליים העומדים לרשות המשפחות והילדים?
הערנות לקשיים הייחודיים של משפחות בתהליכי גירושין, ובעיקר לצורך לתת מענים נאותים לילדים שהוריהם התגרשו, הביא לפיתוחם של שרותים שונים שמיועדים לאוכלוסיה זו, וכן לפיתוח של מדיניות וחקיקה בתחום זה. ההתערבויות הטיפוליות העוסקות בגירושין מכוונות בעיקר לתקופה המידית בזמן תהליך הגירושין ומיד לאחריו, וחלקן מקושרות להליכים המשפטיים. כאמור, תקופה ראשונה זו היא התקופה בה מתעוררים מירב הקשיים ובה סובלים כל בני המשפחה מצבר של לחצים, ולכן הסיכון להתפתחות משבר ותגובות חריפות הינו הגבוה ביותר בזמן זה. הניסיון הקליני מוכיח כי התערבות מוקדמת יכולה לסייע בהתמודדות עם הקשיים, וכי אבחון נכון יכול לעזור בבחירת דרכי טיפול, בעקר במקרים בהם קיים סיכון לשיבוש מתמשך ביחסים של הילד עם אחד ההורים, ועד להיווצרות נתק. בישראל, כמו בעולם, עומדים שרותים רבים לצד משפחות המתמודדות עם משבר הגירושין. שרותים אלה מוצגים כאן.
מחלקה לשרותים חברתיים - מש'ח – נמצאת בכל רשות מקומית, כחלק מהשרותים הניתנים על ידי הרשות. תפקידה לספק את מכלול השרותים הסוציאלים על פי חוק וזכאות וכן שרותים חברתיים מקיפים אחרים. בכל מחלקה לפחות עובד/ת סוציאלי/ת אחת וכן פקיד סעד לחוק הנוער ולסדרי דין.
מרכז לטיפול ומניעה של אלימות במשפחה – המרכזים למניעה וטיפול באלימות במשפחה מפוזרים ברחבי הארץ [לא בכל רשות מקומית]. המרכזים מתמחים בכל הכרוך בטיפול באלימות במשפחה, ובעיקר אלימות נגד נשים. הטיפול נעשה באופן פרטני, קבוצתי ובמקרים בהם הופסקה האלימות ובני הזוג מעונינים בכך – גם טיפול זוגי. כמו כן מטפלים המרכזים [באופן פרטני וקבוצתי] בילדים עדים לאלימות בין הוריהם. המרכזים פועלים לצד או במסגרת המחלקות לשרותים חברתיים, לעיתים תוך שותפות עם ארגונים ציבוריים-חברתיים נוספים.
תחנות ליעוץ בחיי משפחה ונישואין – תחנות אלה, שעיקר עיסוקן מתן ייעוץ וטיפול זוגי ומשפחתי, תפקידן להתערב במצבים של קושי ומשבר בחיי הזוג והמשפחה, על פי פניית בני המשפחה. גם כשנשקלים פירוד וגירושין, יכולות תחנות אלה לשמש כמשאב המסייע למשפחה – בתהליך קבלת ההחלטות של בני הזוג, ובהפנייתם להליכי גישור ועידודם, במקרה של גירושין, לפעול באופן שיפגע בצורה המעטה ביותר הן בהם והן בילדיהם. תחנות כאלה פועלות הן במסגרת המחלקה לשרותים חברתיים והרשות המקומית, והן באמצעות שרותים ציבוריים או פרטיים. פקידי סעד לסדרי דין פועלים גם במסגרת התחנות, הפועלות במסגרת הרשות המקומית.
מרכז קשר הורה-ילד – זהו שרות סוציאלי המאפשר מקום מפגש ניטרלי ומגן להורים וילדיהם, במצבים של עימות במשפחה על רקע של פירוד, גירושין ואלימות, ובמקרים בהם זקוקים הילדים או ההורים למסגרת מדריכה, מוגנת ומפקחת. מרכזי הקשר פועלים במסגרת או לצד המחלקות לשרותים חברתיים ו/או התחנות ליעוץ בחיי משפחה ונישואין, וכן במסגרת שותפויות עם ארגונים ציבוריים והתנדבותיים.
יחידות הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה – שרות סוציאלי הצמוד לבית המשפט לענייני משפחה, שהוקם מכוח החוק. תפקידו לתת שרותי יעוץ, אבחון וטיפול למשפחות המתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה ולשופטי בית המשפט. כמו כן עוסקות יחידות הסיוע בהליכי פישור וגישור, הפניות לשרותים חברתיים בקהילה, ומתן הדרכה ומידע להורים בהליכי גירושין. יחידות הסיוע הינן חלק מהשרותים הניתנים על ידי משרד העבודה והרווחה, וממוקמים בתפר שבין המערכת המשפטית לטיפולית.
מקלטים לנשים מוכות – זהו שרות המיועד לתת מענה חירום לנשים הסובלות מאלימות מצד בני זוגן. למרות ששרות זה אינו מכוון ישירות לתהליך הגירושין, רבות מהנשים השוהות במקלטים בוחרות לנצל תקופה זו לצורך מימוש החלטתן להיפרד מבן הזוג האלים, ועוברות את הגירושין בעת השהות במקלט. המקלט מספק הגנה לנשים בסכנה, וכן מסגרת טיפולית מקיפה, מקצועית ותומכת עבור הנשים והילדים השוהים איתם. כמו כן מקבלות הנשים במקלט יעוץ וסיוע משפטי, והדרכה והכנה לתקופה לאחר עזיבת המקלט. במקביל למקלטים, פועלות דירות קלט שתפקידן דומה, וכן דירות מעבר המיועדות לנשים שעוזבות את המקלט, לפני שהן עוברות לדיור קבע.
ארגונים התנדבותיים – ובעיקר ארגוני נשים – פועלים כדי לסייע לנשים וילדים, גם בהקשר של גירושין. הסיוע ניתן באמצעות לשכות ייעוץ, ייעוץ משפטי, ושותפויות בשרותים טיפוליים שונים כגון מיקלטים לנשים מוכות, מרכזים למניעת אלימות במשפחה ומרכזי קשר הורה-ילד.
ו. כיצד פועלת המערכת החוקית?
המערכת החוקית נותנת מגוון רחב של מענים למכלול הבעיות הכרוכות בחייה של משפחה העוברת תהליך גירושין, בהקשר לתהליך עצמו ולחיים אחרי הגירושין. קיימים מספר חוקים העוסקים במצבם של ילדים, ובחלקם גם בהקשר של ילדים וגירושין, ביניהם:
- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ'ב – 1962 – על פיו שני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילד, דבר המקנה להם את החובה והזכות לדאוג לכל צרכיו על פי טובתו. פעולתם של ההורים אמורה להעשות תוך הסכמה. כשאין הסכמה בין הורים רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט/בית הדין שיכריע בענין, והמערכת המשפטית רשאית לפנות לפקיד סעד לסדרי דין בבקשה לתסקיר שיבחן את מצבו של הילד וטובתו.
- חוק לתיקון דיני משפחה [מזונות], תשי'ט – 1959 - מגדיר את חובת ההורים למזונות ילדיהם.
- חוק הסעד [סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים], תשט'ו – 1955 – חוק זה מגדיר את תפקידי פקיד הסעד לסדרי דין וחובותיו להגיש תסקיר לבית המשפט, על פי צו. על פי החוק רשאי פקיד הסעד לצורך הכנת התסקיר להכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להמצא הקטין ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו מידע ביחס לקטין, וכל נחקר חיב לענות לו תשובות כנות ומלאות, ובלבד שאינו מפליל את עצמו.
- חוק אמנת האג [החזרת ילדים חטופים], התשנ'א – 1991 – החוק המיישם את האמנה הבינלאומית בדבר החזרת ילדים שנחטפו ממדינה אחת לאחרת, בדרך כלל על ידי אחד ההורים המצוי בסכסוך עם ההורה השני, תוך הפרת צו משמורת. האמנה חלה על ילדים עד גיל 16, שעד למועד החטיפה דרו במדינה החתומה על האמנה. במקרים חריגים רשאי בית המשפט שלא להחזיר את הילד. אלה כוללים: שההורה שלו המשמורת לא הפעיל את זכותו למשמורת או הסכים לחטיפה או השלים איתה; כשיש חשש כי החזרת הילד תסכן אותו; כשהילד מתנגד לחזרה ובית המשפט מוצא לנכון להתייחס לעמדתו; וכשהחזרת הילד מנוגדת לעקרונות היסוד של מדינת ישראל.
- חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ'ה – 1995 - החוק על פיו הוקמו בישראל מאז 1995 בתי משפט שהתמחותם בכל הנוגע לקשת הרחבה של ענייני משפחה. זאת, תוך פיתוח התמחות מקצועית, התייחסות למכלול של בעיות המשפחה, ריכוז כל הטיפול של ענייני של משפחה אחת אצל שופט אחד, שילוב ההיבט המשפחתי בהיבט המשפטי, ופיתוח שירותי יחידות הסיוע.
- חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ'א – 1991 – חוק המאפשר לבת או בן משפחה נפגעי אלימות לבקש מבית המשפט [בית משפט השלום, המחוזי, לענייני משפחה או בית הדין הדתי], בהליך פשוט, צו הגנה כנגד האדם האלים. צו ההגנה יכול למנוע את כניסתו למקום המגורים ולמקום העבודה, להימצא במרחק מסוים מאלה, להטרידו בכל דרך ולהגבילו מנשיאת נשק. כמו כן יכול השופט לבקש תסקיר ביחס למצב המשפחה, ולהורות עד דרכי טיפול על פי חוק זה.
- חוק הנוער [טיפול והשגחה], התש'ך – 1960 – החוק המגדיר מיהו 'קטין נזקק' ואת דרכי הטיפול בו, באחריות פקיד סעד לחוק הנוער. על פי החוק – קטין נזקק הוא ילד שאין מי שאחראי עליו, או שמי שאחראי עליו אינו מסוגל לטפל בו ולהשגיח עליו. כל קטין שעשה עבירה פלילית ולא הובא בפלילים, קטין רוכל, ילד הנתון להשפעה רעה, ששלומו הגופני או הנפשי נפגע, או תינוק שנולד עם תסמונת סם הוא קטין נזקק.
- חוק העונשין [תיקון מס. 26], התש'ן – 1989 – המכונה חוק 'חסרי ישע' – זהו התיקון לחוק העונשין המגדיר את חובת ההורה או האחראי לקטין, ומחייב דיווח לגבי התעללות בכל קטין או חסר ישע. על פי חוק זה חלה חובת דיווח על כל אדם, והעונש הצפוי על אי דיווח הוא שלושה חודשי מאסר. לגבי רופא, אחות, עובד חינוך, עובד שרותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג, עוסק בשרות פרה-רפואי, או מנהל או איש צוות במעון בו נמצא קטין או חסר ישע – אי מילוי חובת הדיווח דינו מאסר ששה חודשים. הדיווח הוא לפקיד סעד לחוק הנוער או למשטרה.
המערכת המשפטית
בתי המשפט לענייני משפחה נפתחו בישראל ב - 1995. אלה הם בתי משפט אזרחיים ייחודיים, בדרג של בית משפט שלום, שתפקידם לדון בכל החוקים הנוגעים למשפחה וליחסים בתוכם. האיפיונים המרכזיים של מערכת משפטית זו הם:
- ריכוז כל ענייני המשפחה בבית משפט אחד, ובפני שופט אחד הלומד להכיר את המשפחה, מגבש ראיה כללית של הסכסוך המשפחתי ושואף להגיע לפתרון אינטגרלי ושלם.
- הגדרה רחבה של המשפחה באופן הכולל גם בני זוג לשעבר, הורים ואחים, גם אלה של בני זוג לשעבר,ילדים ונכדים.
- סמכות רחבה ביחס לתחומי השיפוט, כולל סכסוכים כספיים בתוך המשפחה, אלימות במשפחה, סכסוכי ירושה, וכמובן – כל ההסדרים המלווים את תהליך הגירושין. דהיינו – כל הסכסוכים הנובעים מיחסי האמון המיוחדים שמאפיינים יחסים תוך-משפחתיים.
- בבית משפט לענייני משפחה מתפתחת תפיסה חדשה המעודדת דרכים חילופיות לפתרון הסכסוך ויישובו באמצעות הסכמים והסכמות.
- בבית המשפט לענייני משפחה משולבת יחידת סיוע – יחידת טיפולית שתפקידה מתן ייעוץ ומענים טיפוליים למשפחות המתדיינות, ולשופטי בית המשפט, במגמה לשלב את ההיבט המשפחתי בהיבט המשפטי.
בתי הדין הדתיים:
חקיקת חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ'ה – 1995 לא פגעה בסמכויות של בתי הדין הדתיים ביחס לתחום האישות. מכאן שנישואין וגירושין הינם עדיין בסמכות הבלעדית של בתי הדין הדתיים. גם אם אושר הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה, הגט יוכל להינתן רק בבית הדין הרבני לגבי יהודים, או בבית הדין הדתי המתאים ביחס לעדות אחרות. כמו כן הורחבו סמכויות בתי הדין הדתיים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה.
גישור, פישור והתובענה ליישוב סכסוך:
התרחבות המודעות לתועלת הצומחת מיישוב סכסוכים בהסכמה, באמצעים של גישור, פישור ומשא ומתן, מאפשרת למשפחות רבות לבחור בדרך זו, בעידודו של בית המשפט. זאת על פי התפיסה כי יישומן של הסכמות יקל על המשפחות את התפקוד לטווח ארוך יותר מהמשך המאבק או החלטות שיפוטיות הניתנות על ידי צד שלישי. השימוש המתרחב בגישור במסגרות שונות שהתפתחו בקהילה ובשרותים ציבוריים ופרטיים, כמו גם ביחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה, מאפשר גיבוש פתרונות יצירתיים הנותנים את המענה הטוב ביותר עבור כל בני המשפחה. התובענה ליישוב סכסוך הינה אמצעי חוקי נוסף, המאפשר פניה לבית המשפט לענייני משפחה ללא הגשת תביעות, לצורך הפניה ליחידת הסיוע בנסיון להגיע לפתרון מוסכם לסכסוך, ובמידת הצורך – לגיבוש הסכם גירושין ללא תהליך משפטי יקר ופוגעני.
יעוץ משפטי:
בדרך כלל זקוקים המתגרשים ליעוץ משפטי בתהליך, בעת הגשת התביעות ולצורך גיבוש הסכמים משפטיים ביניהם. בדרך כלל פונים הצדדים לעורכי דין מהשוק הפרטי. הסיוע המשפטי של משרד המשפטים נותן יעוץ ומספק ייצוג משפטי לנזקקים, על פי קריטריונים וזכאות כלכלית. כמו כן ניתן לקבל יעוץ משפטי במסגרת הלשכות המשפטיות של ארגוני הנשים.
ז. מילון מונחים
- אפוטרופסות – ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם, והאפוטרופסות מבטאת את האחריות, החובה והזכות של כל הורה לדאגה לצרכי ילדיו. זוהי אחריות טבעית שאינה נשללת מההורה [אלא במקרים נדירים של אימוץ], ומבוססת על חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ'ב – 1962. במקרה של גירושין ממשיכים שני ההורים להיות אפוטרופסים על ילדיהם [מלבד במקרים נדירים בהם נשללת האפוטרופסות על ידי בית המשפט].
- בית דין – בית משפט המבוסס על עקרונות דתיים ופועל בענייני אישות מכח החוק הדתי – כגון בית הדין הרבני, בין הדין השרעי, בתי הדין הדרוזיים ובתי הדין הכנסייתיים.
- בית משפט לענייני משפחה – בית משפט אזרחי [ברמת בית משפט שלום] שבסמכותו לדון בכל ענייני משפחה על פי החוקים המפורטים, מלבד בגירושין עצמם שניתנים רק בבתי דין דתיים. בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי ישראל הוקמו מכוחו של חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ'ה – 1995.
- גישור – תהליך שמטרתו להביא את הצדדים, במקרה זה את שני ההורים, להסכמה ביחס לסכסוך ביניהם ולקבוע מתוך הסכמה והבנה את צורכי הילדים את אופן הפירוד, מידת האחריות של שני ההורים ביחס לילדים והתפקידים המוטלים עליהם.
- הורה לא-משמורן – הורה שבביתו הילד אינו מתגורר, אך אפוטרופסותו על הילד ואחריותו החוקית עליו נמשכת. הקשרים בין ההורה הלא-משמורן וילדיו מוסדרים באמצעות תכנית מפגשים, המוגדרת באמצעות הסדרי הראיה.
- הורה משמורן – הורה עליו מוטלת עיקר האחריות לגידולו של הילד ולטיפול השוטף בו, ושבביתו גר הילד באופן קבוע.
- אחריות הורית משותפת – (משמורת משותפת) – החלטה שיפוטית המחלקת בין ההורים אל האחריות היום יומית בטיפול בילדים, ובפועל יוצרת מצב שהילדים חיים באופן שוויוני או כמעט שיוויוני לסירוגין בבית האם ובבית האב על פי תוכנית הורית שגיבשו ההורים או שקבע ביהמ"ש.
- חוות דעת מומחה – חוות דעתו של מומחה מטרתה להביא בפני בית המשפט או בית הדין היבטים שונים של הבעיה ולהמליץ המלצות ביחס לטובת הילד. מומחה מטעם בית המשפט [ולא מטעם אחד הצדדים] נתפס כאובייקטיבי.
- טובת הילד – מושג שאומץ כעקרון-על בלעדי לפתרון סכסוכי משמורת בין הורים וכבסיס להכרעות שיפוטיות בענייני ילדים, הן על פי החוק האזרחי והן על פי הדין העברי. מעקרון זה נובעת העובדה כי כל פסק דין בנושא קטינים אינו סופי, וניתן לשינוי בעקבות שינוי בנסיבות, הכל על פי טובת הילד וצרכיו.
- מזונות – זהו המונח המתאר את המחויבות של ההורה לדאוג לצרכים הכלכליים של ילדיו. ילדים זכאים למזונות על פי חוק עד הגיעם לגיל 18, ועל פי 'מנהג המדינה' עד גיל 21 [תום השרות הצבאי]. נשים זכאיות למזונות רק עד לקבלת הגט.
- מסוגלות הורית – מונח המתייחס להערכת היכולת ומידת ההתאמה של ההורה לדאוג לצרכיו הפיזיים, הנפשיים והרגשיים של הילד בהתאם לגילו והתפתחותו, ולהיות זמין להענות לצרכים אלה, תוך מתן עדיפות ויכולת הפרדה בין צורכי הילד לצורכי ההורה.
- משפחה חד-הורית – משפחה שבראשה עומד הורה אחד. משפחה חד-הורית יכולה להיות משפחה בה הורה אחד שבחר בדרך זו, הורה שאבד בן זוג שנפטר, או – על פי ההגדרה החוקית – הורה שהתגרש מן ההורה השני. הגדרתה של משפחה כ'חד-הורית' כוללת, מבחינת החוק, הטבות ייחודיות.
- משפחה דו-גרעינית – זוהי דרך נוספת להגדיר משפחה שבה בני הזוג התגרשו, אך ממשיכים להיות שותפים להורות, ומתחלקים באחריות לטיפול בילדיהם, תוך מתן ערך שווה למקומם של שני ההורים ושני הבתים בחיי הילדים.
- פקיד סעד לחוק הנוער – עובד סוציאלי שמונה על ידי שר העבודה והרווחה בהתאם להוראות החוק, שבסמכותו להגן על קטינים נזקקים שלהתפתחותם התקינה נשקפת סכנה. לפקיד הסעד סמכות לקבל מידע מכל מקור ביחס לקטינים.
- פקיד סעד לסדרי דין – עובד סוציאלי שמונה על ידי שר העבודה והרווחה בהתאם להוראות החוק שבסמכותו לבחון עניינם של קטינים, חולי נפש ונעדרים שעניינם נדון בבית המשפט. פקידי סעד לסדרי דין הם המכינים, לבקשת בית הדין או בית המשפט, תסקירים לגבי משמורת וסדרי ראיה של קטינים כאשר דן בית המשפט או בית הדין בסכסוכים בענייניהם. לפקיד הסעד סמכות לקבל מידע מכל מקור בכל הנוגע לקטינים. כמו כן יש לפקיד הסעד תפקידים ביצועיים וטיפוליים, כמו הכנת תסקירים בנושא אלימות במשפחה, ביצוע החלטות בית משפט בנוגע לקטינים, סיוע להורה באיתור ילדים חטופים, או ביצוע כל החלטה אחרת של בית המשפט, וכן התערבות טיפולית שמטרתה לשפר את מצבם של הקטינים במשפחה. פקידי הסעד פועלים מכוח חוק הסעד [סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים], תשט'ו – 1955.
- רצון הילד – לדעתו של הילד בסכסוכי משמורת משמעות בשלושה מישורים: האחד – בקביעת טובת הילד; השני – ביחס ליישום ההחלטה, לצורך שיתוף הפעולה שלו; והשלישי – כאישיות משפטית בעלת זכויות. האמנה לזכויות הילד [1989] הגבירה את המודעות ביחס לזכותו של הילד להשמע בכל הליך שיפוטי הנוגע לו, אם במישרין ואם בעקיפין באמצעות נציג. מודעות זו מגבירה את המחוייבות לקחת בחשבון את רצון הילד.
- תסקיר – מסמך המוגש לבית המשפט או בית הדין על ידי פקיד סעד, על פי צו של השופט או הדיין, שמטרתו לספק לבית המשפט תמונה שלמה ואובייקטיבית של מצב הקטין ויכולת כל אחד מההורים לגדלו, וכן להמליץ בפני בית המשפט לענין שאלת המשמורת וסדרי הראיה.
מקורות
אלדר, ד., דהן, ר., נבו, ח., וענבר, ע. [2000]. יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה. חברה ורווחה, כ [4], 499-518.
ארבל, ד., וגייפמן, י. [1997]. חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ'ה – 1995. הפרקליט, מ'ג [ג], 431-451.
הרמל, י. [2000]. הערכות פקידי הסעד לסדרי דין לעבודה מול בתי המשפט לעניני משפחה. בתוך י. גייפמן [עורך], דיני משפחה בעידן בית המשפט לענייני משפחה [חלק ג'], [עמ. 1226-1231]. תל אביב: דיונון.
סמילנסקי, ש. [1990]. פסיכולוגיה וחינוך של ילדים להורים גרושים. תל אביב: אח
פסטרנק, ר., ופרס, י. [1986]. תרומת הנישואין לסוציאליזציה: הישגים לימודיים והסתגלות חברתית של ילדי משפחות חד-הוריות לעומת ילדי משפחות דו-הוריות. מגמות, כ'ט, 372-392.
שרון, ד. [1990]. שיקולים מנחים בסוגית משמורת וסדרי ראיה. אוגדן פקידי הסעד לסדרי דין. ירושלים: משרד העבודה והרווחה.
Ahrons, C. [1994]. The good divorce: Keeping your family together when your marriage comes apart. New York: HarperPerennial
Buchanan, C. M., Maccoby, E., & Dornbusch, S. M. [1996]. Adolescents after divorce. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Emery, R. E. [1988]. Marriage, divorce and children’s adjustment [vol 14]: Developmental clinical psychology and psychiatry. Newbury Park, CA: Sage.
Furstenberg, R. R., & Cherlin, A. J. [1991]. Divided families: What happens to children when parents part. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Gardner, R. A. [1992]. The parental alienation syndrome: A guide for mental health and legal professionals. Cresskill, NJ: Creative Therapeutics.
Garrity, C. B., & Baris, M. A. [1994]. Caught in the middle: Protecting the children of high-conflict divorce. New York: Lexington
Goldstein, J., Freud, A., & Solnit, A. J. [1973]. Beyond the best interest of the child. New York: Free Press.
Greif, G. L. [1995]. When divorced fathers want no contact with their children: A preliminary analysis. Journal of Divorce and Remarriage, 23 [1/2], 75-84.
Hetherington, E. M., Cox, M., & Cox, R. [1982]. Effects of divorce on parents and children. In M. E. Lamb [Ed.], Nontraditional families: Parenting and child development [pp. 233-288]. Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum.
Johnston, J. R., & Campbell, L. E. G. [1988]. Impasses of divorce: The dynamics and resolution of family conflict. New York: Free Press.
Johnston, J. R., & Roseby, V. [1997]. In the name of the child: A developmental approach to understanding and helping children of conflicted and violent divorce. New York: Free Press.
Kaslow, F. W., & Schwartz, S. L. [1987]. The dynamics of divorce: A life-cycle perspective. New York: Brunner/Mazel.
Kline, M., Johnston, J. R., & Tschann, J. M. [1991]. The long shadow of marital conflict: A model of children’s postdivorce adjustment. Journal of Marriage and the Family, 53, 297-309.
Maccoby, E. E., & Mnookin, R. H. [1992]. Dividing the child: Social and legal dilemmas of custody. Cambridge, MA: Harvard University Press.
Stewart, A. J., Copeland, A. P., Lane Chester, N., Malley, J. E., & Barenbaum, N. B. [1997]. Separating together: How divorce transforms families. New York: Guilford.
Textor, P. M. R. [1989]. The divorce transition. In P. M. R. Textor [Ed.], The divorce and divorce therapy handbook [pp. 3-44]. Northvale, NJ: Jason Aronson.
Trafford, A. [1984]. Crazy time: Surviving divorce. New York: Bantam Books.
Wallerstein, J. S. [1991]. The long-term effects of divorce on children: A review. Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 30 [3], 349-360.
Wallerstein, J. S., & Blakeslee, S. [1989]: Second chances: Men, women and children a decade after the divorce. New York: Ticknor & Fields.
Wallerstein, J. S., & Corbin, S. B. [1999]. The child and the vicissitudes of divorce. In R. M. Galatzer-Levy & L. Kraus [Eds.], The scientific basis of child custody decisions [pp. 73-95]. New York: John Wiley & Sons.
Wallerstein, J. S., & Kelly, J. B. [1980]. Surviving the breakup: How children and parents cope with divorce. New York: Basic Books.
Wallerstein, J. S., Lewis, J. M., & Blakeslee, S. [2000]. The unexpected legacy of divorce: A 25 year landmark study. New York: Hyperion.
ספרים מומלצים למבוגרים
אילון, ע. [1983]. איזון עדין. התמודדות במצבי לחץ במשפחה. תל אביב: ספרית הפועלים.
אילון, ע. ופלשר, ד. [1987]. תגובת שרשרת: ילדים וגירושין. חיפה: נורד
אלדר-אבידן, ד. [1999]. בוחרות בחיים: נשים מוכות גוברות על האלימות. ירושלים: שוקן.
בר-אב, ת., אור-בך, י., דותן,כ'ץ, א., וטייבר, א. [עם א. גניזי] [1997]. קשר מותר: מדריך אישי לנשים לפני ואחרי גירושים. תל אביב: פקר.
ברקול-סופרמל, ד. [1987]. גירושין? זה לא בשבילי: הנישואין והגירושין בראי החוק. כנרת.
גרנות, ת. [2000]. בלעדיך: השפעות אובדן על ילדים ונוער. תל אביב: משרד הבטחון - ההוצאה לאור.
דון-יחיא, ב. [1983]. משפחה במשפט: מדריך לדיני אישות. תל אביב: ידיעות אחרונות.
וינברגר, מ. [1993]. ילדי מחלוקת: עיון בספרות ילדים מסייעת בנושא גירושין. אור עם.
וינברגר, מ. [1993]. ילדי מחלוקת: מדרשי תמונה לילד בנושא גירושין. אור עם.
ולרסטין, ג. ס., וקלי, ג. ב. [1984]. אחרי הגירושין: כיצד מתמודדים ילדם והורים עם גירושין. תל אביב: זמורה, ביתן.
זיידל, ס. [1993]. גירושין בדרך אחרת: גישור – אמצעי לגירושין בכבוד. אור עם.
חן, ד. [1996]. האשה המתגרשת. תל אביב: ירון גולן.
סמילנסקי, ש. [1990]. פסיכולוגיה וחינוך של ילדים להורים גרושים. תל אביב: אח.
ספילקה, פ. [1995]. מה עם הילדים? משפחה בגירושין – מדריך להורים. תל אביב: זמורה ביתן.
פסטרנק, ר. [1989]. המשפחה החד הורית בישראל: השפעתה על חינוך הילדים. תל אביב: ספרית הפועלים.
קראוס, ב. [1991]. גירושין: איך יוצאים מזה ואיך לא נכנסים לזה. תל אביב: יחדיו.
ספרים מומלצים לילדים
גרולמן, א. א. [1992]. אנו מתגרשים: דו שיח בין הורים וילדים. אור עם.
הרץ-לזרוביץ, ר. [1988]. מה קרה לאבא ואמא: ספור לילדים שהוריהם מתגרשים. תל אביב: ספרית הפועלים.
חלף, ד. [1992]. זה קרה פתאום בבית של תום. תל אביב: ביתן.
חלף, ד. לאמא יש חבר חדש. תל אביב: ביתן
מודן, ש. [1991]. אבא ואמא של טל נפרדים. תל אביב: מודן.
קרמנץ, ג. [1990]. איך מרגישים כשההורים מתגרשים. סער.
רואר, ד. [1989]. רחוב האושר מספר ארבע. תל אביב: רכגולד.
רוה, א. [1993]. אבא של שבת. נוגה-קט.
רוזן, ר. [1977]. אני ודודי. צ'ריקובר.
שחרור, צ. אמא היא גם אבא. תל אביב: מעריב, קריאה ראשונה.
