Money and Mediation
Patterns of conflict in Family Mediation of Financial Matters
Michael Benjamin Horward Irving
מאמר זה מציג חמישה דפוסים שונים האופייניים לגישורים סביב הנושא הכספי. הכסף הוא חלק בלתי נפרד ממערכת חיי הנישואין, וככזה, קונפליקטים על קבלתו, איסופו, חלוקתו והוצאתו הינם דברים שבשגרה. [Millman 1991]. [Betcher MacCauley [1990ׁ מתייחסים לכסף כאחד משבע הסיבות העיקריות למריבות בנישואים, וכאשר ויכוחים אלו הם חוזרים ונשנים הרי שלעתים הם הופכים לסיבת המפתח המובילה לייעוץ ואפילו לגירושין. ברגע שמצב זה מוביל לגירושין, הרי הרכוש הכספי וחלוקתו הופכים להיות מקור מרכזי לויכוח במסגרת הגישור המשפחתי. מתוך החומר המוצג, מגיעים כותבי המאמר למסקנה שהצורך לסוג זה של גישור משפחתי דורש הן ניסיון קליני והן ניסיון מעשי.
הגישור בנושאי כספים במערך הגירושין איננו מוזכר כמעט במחקרים ובספרות המקצועית בתחום, לעומת זאת, הגישור ביחס לאבהות והחזקת הילדים נחשב לנושא מרכזי יותר ומאוזכר באין סוף מאמרים מקצועיים .
כאשר מגשרים נדרשים לפתור בעיות מעין אלו, הם נדהמים לעתים מעצמת הרגשות הסובבים את הנושא הכספי. במקרים מסוימים הם עומדים בפני חוסר אונים מוחלט ובמקרים אחרים אף נאלצים להעביר את הנושא לאחרים בעלי ניסיון מקצועי רב יותר. אולם, כאשר לוקחים את הנושא לגישור קיים צורך בסבלנות רבה והתמקדות על הנושאים המרכזיים, ניסוח מחודש של משפטיהם הקשים של הקליינטים שלהם וניסיונות להרגיעם ולהתנהג באופן רציונלי. בסיכומו של דבר, עבודתו של המגשר תשקף את המודל של המשרד. אלו המשתמשים במודלים מבניים כדוגמת [Fisher, Ury & Patton, 1991] נסמכים על טכניקות גנריות שמטרתן לחסום או לעקוף את הקונפליקט בעוד אלו שמשתמשים במודלים טיפוליים [Irving & Benjamin, 1995] מעדיפים טכניקות התערבות שלקוחות מתרפיה משפחתית. גישות שונות אלו שימושיות, אולם בחירה ושימוש בהם לא נובעים מכל ביטוי מערכתי הקושר כסף, קונפליקט והתערבות.
אלו שמתוסכלים בשל מצב עניינים זה, פונים לחפש בספרות אחרת. אולם, גם זה לא עוזר במיוחד. לדוגמא, הספרות העוסקת במתחים מכירה בכך שחוסר כסף [עוני] הוא מקור ראשוני למתחים, בעוד שהרבה כסף [עושר] יכול לבטל מתחים [Patterson, 1989]. הדבר נכון גם בספרות העוסקת בטיפול משפחתי. [Carter & Peters, [1996, טוענים שרוב הספרות העוסקת בנושא מתייחסת לנושא הכסף כטאבו, מתוך כך שקונפליקט בחיי הנישואין אפילו על נושא כספי נובע מגורם אחר נסתר.
Betcher Macauley [1990] מסכים, ומסביר כי הספרות הקיימת הינה 'מעטה ושטחית', הוא טוען כי 'טאבו הפרטיות בנושא הכסף משפיע אפילו על פסיכותרפיסטים'. לדוגמא, Karpel [1986] מקדיש כרך שלם לנושא 'משאבים משפחתיים' שבו כמעט לא מוזכר נושא הכסף. Carter & Peters, [1988] ואחרים Betcher & Macauley, 1990, Millman, 1991 הינם יוצאי דופן בכך שהם מתייחסים לכסף כנושא מרכזי במערכת הנישואים המתבסס על מאבקי כוח ומשקף את 'כלל הזהב – מי שיש לו זהב – קובע את החוקים'. ואכן, Carter & Peters מציגים סדרה של דפוסים [טיפולוגיות ] המבוססים על הדרכים שעמם מתמודדים בני זוג עם הנושא. לרוע המזל וחבל, דפוסים אלו לא ממשיכים לתוך דיוניהם על גירושין. חומר זה מתאר את מה שמגשרים בדרך כלל רואים – שכסף יכול להיות נושא מעורר מחלוקת – ומסביר מדוע זה כך, אולם אין הם מציעים הצעות מעשיות למגשר, שיכולים לסייע לו בקונפליקט מעין זה.
מאמר זה מציע כי גישור בענייני משפחה הנוגע לנושאים הכספיים צריך שיערב בתוכו הן מומחיות טכנית והן ניסיון קליני. בקונטקסט זה, מה שחשוב במיוחד הוא ניסוח סיסטמתי המקשר בין כסף, קונפליקט ואופציות התערבות. במאמר מוצגים חמישה דפוסים זוגיים של קונפליקט בנושא כספים, מתוארים הצורות המקובלות והעוצמה שלהן, ונדונים אופציות ההתערבות של המתווך. לפני שמציגים את חמשת הדפוסים, צריך להסביר שהם נובעים מהניסיון הקליני ודיונים עם מגשרים נוספים. סביר להניח שהקורא יזהה כי הוא נתקל במסגרת התנסיותיו דפוסים נוספים של קונפליקטים . במסגרת הצגת כל דפוס, אנו מציגים את הסיבות להיווצרותו, מהו הגורם הנסתר בבסיסו ומתארים את צורתו האופיינית ועוצמתו. בנוסף הננו מציעים דרכי פעולה למגשר וכלים אשר יוכל להוסיף לארגז הכלים שלו אשר יהיו לו לעזר במסגרת עבודתו.כותבי המאמר עובדים מנקודת מבט טיפולית לפי התיאוריה של Irving & Benjamin, 1995.
יש לומר כי הדפוסים מתוארים בצורה פשטנית, כאשר חלק מהזוגות המתוארים במקרים אלו, הינם לעיתים שילוב של כמה סוגים של זוגות, מאחר והדפוסים משתנים לפי מספר שנות הנישואין ושלב הגישור.
בנוסף, הדפוסים הללו הינם בעיקר על נושא של כוח ושליטה. ולכן, יכולים להיות דפוסים שבהם בן הזוג החזק הוא ממין אחד ודפוסים שבהם הוא בן המין השני. כמו כן, דפוסים אלה תופסים גם אם בני הזוג אינם נשואים.
כפי שהכותרת מסבירה, קונפליקט בין בני זוג המתאים לדפוס הראשון מתמקד על כוח ושליטה, ועם זה על הרגשה של זכות. במשפחות אלו, הבעל הוא בעל השליטה במשאבים המשפחתיים, לעתים קרובות כמפרנס היחיד. בעלים אלו מרגישים שבגישור הם מסוגלים להחליט כיצד המשאבים יחולקו בגירושין. בעלים במערכות משפחתיות אלו, מאמינים כי הכסף שייך להם. הם מבולבלים ונעלבים מהמחשבה של 'רכוש משותף'. נקודת מבט זו, מחולקת לרוב גם בחלוקה ברורה של תפקידים משפחתיים, בעבודה, נושאים פיננסיים ונושאים אחרים הקשורים לעולם החיצון [פוליטיקה, נושאים מדיניים וכו'], בשטחו של הבעל/אב, בעוד שאר בני המשפחה והנושאים הרגשיים [כולל טיפול בילדים, ניהול משק בית, חינוך וטיפול רפואי] שייכים לשטחה של האישה. לפי הסדר זה, הבעל נותן לאישה 'דמי כיס' קבועים אולם הוא שולט בשאר הכסף. מכאן, כאשר מגיע זוג כזה למצב גירושין, הוא מרגיש כי רק הוא רשאי להחליט על חלוקת הכספים, ומנגד לדחות כל דרישה של האישה.
מעל פני השטח, התנהגותן של נשים אלו מתאימה לדפוס הזה בדרך כלל. לרוב אין הן יודעות כלל כמה מרוויחים בעליהן, האם נחסך כסף וכמה, והאם יש להם השקעות כלשהן. אין להם גם כל ידע על מערכת המיסוי, ערכן של הפנסיות, השקעות ואו ערכו של הבית המשפחתי וכד'. הן טובעות בתהליך השלם בכל הנוגע לדיון בנושאים הפיננסיים. לכן, בעלים ונשים אלו פונים לגישור מנקודות שונות לחלוטין. לעתים קרובות הבעל בז לחוסר ידיעותיה של אשתו בנושאים כספיים. מתכחש לאחריותו על חוסר ידיעותיה וכועס שהחוק מכריח אותו לחלוק במשאבים שהוא חש ששייכים לו. מנגד, האישה לעתים קרובות מדווחת על מאבק ארוך ובלתי מוצלח להשיג מערכת יחסים מאוזנת. לרוב, מי שיוזם את הגירושין היא האישה שמגיעה לגישור עם תערובת של כעס, חרדה וחוסר אונים.
במקרים כאלו, אופציות ההתערבות כוללות איזון במאזן הכוחות בין בני הזוג , עימות, חינוך וחילופי תפקידים, כאשר גם לספר משלים וסיפורים עוזרים לעיתים. לדוגמא, הדרכה פרטית לאישה במסגרת הפגישה הפרטית תיתן לה מושג על כסף ועל הכוח שהולך אתו. חשוב מאוד כי בהסכם הגישור מובהר כי לשני הצדדים יש מידע מלא על הנכסים הנמצאים בבעלות המשפחה וכי לשני בני הזוג תהיה תמונה ברורה של הנכסים שבהם הם דנים. התמונה הברורה הכרחית כדי להראות לבני הזוג שהטענות שלהן סבירות בתנאים אלו וקשורים למערכת עובדות ששני בני הזוג יכולים לראות. שליטתו של המגשר על התהליך הינה קריטית על מנת להראות שלשני הצדדים יש הזדמנות שווה לומר את דבריהם, ולא לתת לבעל להשתלט על השיחה כרגיל. המגשר גם צריך להתעמת עם האמונות השגויות של הבעל, כך לדוגמא שהכסף שייך לו, שהאישה תורמת מעט מאוד, שחוסר ידיעותיה על כסף לא ניתן לטיפול, שהבוז שלו כלפיה [וההתנהגות המבזה שלו] מוצדקת, או שהגישור הינו בעצם תוכנית עסקית טובה. באותה מידה חשוב להתעמת עם האמונות השגויות של האישה, שבעלה דואג רק לכסף, ששליטתו על משאבי המשפחה מהווה פגם באופיו, שלא ניתן לעשות עמו משא ומתן או שסדר התפקידים במשפחתם הינו דבר של בחירה, ולכן אינו קשור לכוחות אחרים בחברה. שני ההורים צריכים להבין ששליטתו השלילית של האב על אשתו משפיעה גם על ילדיהם באופן בלתי הפיך. מחוץ לעימות הישיר, דרך אחת היא באמצעות משחקי תפקידים, כאשר כל בן זוג מתבקש להציג את עמדתו של בן הזוג השני ולדווח איך הוא הרגיש. ובסופו של דבר, משתמשים באגדות, סיפורים ומטפורות על מנת להאיר את ההטבות לשני בני הזוג ולילדיהם בנושא דרכים דמוקרטיות ומאוזנות לחלוקה של הכסף, עתה ובעתיד.
בקיצור, גישור משפחתי עם בני זוג מדפוס זה, מדגיש את תפקידו החינוכי של המגשר. נתינת מידע ועימות מול האמונות שגויות, מעין 'בוחן מציאות' מאפשר לבני הזוג לדון אחד עם השני על בסיס שווה פחות או יותר, על מנת לשמוע [לעתים בפעם הראשונה] מה יש לאחר לומר. כאשר זה מתחיל לקרות, הרי עצמת הקונפליקט יורדת בצורה דרמתית, בעוד התרומה של כל אחד מבני הזוג משתנה באופן משמעותי. במאמר מציגים תיאור מקרה של שני בני זוג המתייחס לאותו דפוס המתואר כאן – בני זוג מהמעמד הבינוני שבו האישה באה ממשפחה שבה אביה תמיד היה אחראי על הכספים. כך שהיא לא הייתה מופתעת כאשר בעלה אף הוא לקח את התפקיד הזה. לעומת זאת הבעל בא ממשפחה שבה שני בני הזוג החליטו על הנושאים הכספיים, והוא הופתע ושמח למצוא את עצמו אחראי על הנושאים הכספיים, דבר אשר החמיא לו. השליטה הייתה קלה להשגה. הצלחתו כיזם השאירה אותו במצב כספי טוב אולם החובות הלכו וגדלו חובות אותם לא חלק עם אשתו. בפועל , הוא בזבז עליה ועל שלושת ילדיהם כספים רבים אולם חוסר הסכמתו לחלוק עם אשתו את הנושא הכספי הביא להרעה ביחסיהם, ולאחר שהיה לה רומן מתוקשר עם גבר צעיר יותר היה זה הסוף לנישואין. בכל הקשור לאחזקת הילדים והמשמורת הסכימו בני הזוג על כל הנושאים בצורה מכובדת, עד שהגיע הנושא לכסף – או אז הקונפליקט הסלים ומהלך הגישור ביניהם כפי שתואר בדפוס מס' 1.
הכניסה של נשים לעולם העבודה יצרה בני זוג שמשלבים אלמנטים חדשים עם אלמנטים מסורתיים. שני בני הזוג עובדים, ותורמים להכנסה המשפחתית, וכך מתחלקים בקבלת ההחלטות המשפחתית. אולם, המסורת נשארת בחלק מהנושאים כאשר האישה בדרך כלל אחראית על החינוך והטיפול בילדים וארגון הבית ולכן בדרך כלל מרוויחה פחות מבעלה. למרות שהכנסתה מעניקה לה אופציות אחרות, עדיין היא נמצאת במצב של תלות כספית. במסגרת זו, ההכנסה של האישה מיועדת לצרכיה האישיים בעוד ההוצאות האחרות משולמות מהכנסתו של הבעל. אם כן, גירושין יוצרים דילמה, ובמקרים מסוימים יכולים להעביר את הבעל/אישה למצב של עוני. בגיל מבוגר, כאשר הילדים עוזבים את הבית, האישה מוצאת עצמה לבד, עם הכנסות מועטות, והנושא הכספי מתמקד בביטחון הכספי.
בין שני בני הזוג קיים לעתים קרובות לחץ היסטרי במשא ומתן, כאשר שניהם לא מדברים על אותו נושא. הבעל משתמש בשפה עסקית, בלתי רגישה המתרכזת ביצירת תוכנית עסקית טובה . מנגד, האישה משתמשת בשפה של 'רגשות פגועים'. היא מתלוננת שהבעל לא מאזין למה שמטריד אותה וממשיך בכך, היא דורשת שבמבדרת הגישור היא תקבל את המגיע לה בעבור שרות נאמן ורב שנים. אולם מתחת לזה, נובעת הרגשתה מן הפחד מפני העתיד וחוסר ביטחון עמוק.
במצבים כאלו גישור בנוכחות שני הצדדים יהיה בדרך כלל קשה יותר מאחר ובני הזוג לא מדברים אחד לשני אלה אחד מעבר לשני. כאן פגישה פרטית עם כל אחד מהמגושרים יכולה לעזור. כמו כן, חילופי תפקידים שבהם המגשר מעודד את בן הזוג לשמוע מה האחר אומר יכול לעזור לתהליך . חשוב במיוחד, כי הבעל ישמע את פחדיה של האישה ויתייחס אליהם באופן ישיר. כמו כן חשוב להציג את המשאבים המשפחתיים כך ששני בני הזוג יישאו ויתנו עם מספרים אמיתיים. בצורה זו, יהיה הבעל לעתים קרובות הרבה יותר נדיב, מאשר אילולא הפנסיה שלו היא זו בלבד שעומדת לחלוקה ומו"מ.
המאמר מתאר מקרה של שני בני זוג, שהכירו מגיל צעיר עד ששניהם התחתנו, אולם תוך חודש מנישואיהם הם גילו שהם בכלל לא מתאימים. מאחר ושניהם היו קתולים לא התגרשו, אלא רק לאחר שלושים שנה, כשילדיהם עזבו את הבית הם החליטו להתגרש. הבעל עבד במחשבים והאישה, למרות שלמדה חינוך טיפלה בילדים ונותרה עקרת בית וכך נוצר מצב כי הוא היה מסודר ומוכן מבחינה כספית לתקופת הפנסיה ואילו היא לא. בתחילה הגישור לא צלח , עת ישבו שני הצדדים יחדיו ובחדר הגישור בשל סגנון השיחה אשר היתה מקובלת בין בני הזוג, הגישור במקרה זה השתמש בשינויי תפקידים והצליח עד כדי כך שהם לרגע שקלו אף שלא להתגרש לאור הגילויים החדשים אשר גולו להם בחדר הגישור בעזרת הנחיית והדרכת המגשרים. בסופו של התהליך הם החליטו בכל זאת להתגרש לאחר שהבעל החליט לשמור על קצבתו הפנסיונית ובתמורה להמיר את חלקה של אשתו בנכסים אחרים אותם הציע בנדיבות לאשתו. יתר על כן, הם אף החליטו להקציב חלק מן הכספים על מנת להבטיח את חינוכו האוניברסיטאי של ילדם הצעיר.
כשם שדפוסי נישואין משתנים בדרך שבה הם מתחילים, כך גם הם משתנים בדרך בה הם מסתיימים. קיימים שלוש דרכים האופייניים המובילים לגירושין:
איבוד עניין משותף או חד-צדדי אחד בשני.
תסכול מתמשך וחוסר הבנה המובילים לאי הבנה, חוסר תקשורת ולקונפליקטים כרוניים. תסכול וכעס המתרחש בשל אירוע טראומטי כגון אלימות או [לעתים קרובות יותר] בגידה. בשתי הוריאציות האחרונות, הכסף יכול להוות דרך אחת לגאולה, ע'י תפקודו כמפחית כאב או כבסיס לדרך שבו מבקש אחד מבני הזוג להתנקם בשני. בדפוס זה, בן הזוג 'הנפגע' מציג דרישות מוגזמות יותר על בסיס הכאב שלו/שלה מאשר על בסיס מספרים אמיתיים. במקרים מסוימים, צד אחד מנסה להשתמש בדרכי-ערמה בהצגת המספרים לטובתו האישית. באותם מקרים, מתברר כי אותם בני זוג מגיעים למצב בו הם מסוגלים להרוס רכוש, למכור אותו וכד'. הם הופכים אובססיביים עם נושאי הכסף, לעתים נערכות פריצות לבתים או הרס נכסים שונים. המצב המתואר בשלושת הדרכים לעיל, יכול להוציא את הגרוע ביותר אצל אנשים ולגרום להם להתנהג בצורה שהם לא היו מתנהגים לעולם במצב נורמלי.
בדרך כלל האישה היא הצד הנפגע ומשתמשת טונים רגשיים הכוללים זעם, כאב עמוק, מרירות גדולה ותחת כל המעטה עצב עמוק. בניגוד, רגשותיו של הבעל מביעים כעס, אשמה ובלבול. לעתים קרובות הם מנסים לגייס את הילדים לצדם וצובעים את ההורה השני בצבעים שחורים. הילדים מראים לעתים קרובות סימני לחץ בעוד בני הזוג לא מודעים ללחץ זה או מאשימים את בן הזוג השני בגרימת הלחץ ומכחישים את חלקם בעניין.
בתנאים אלו קיימים שני דפוסים:
בני הזוג נחושים לנצח במסגרת ההתדיינות בבתי המשפט ואינם מוכנים כלל לגישור ויתנגדו לכל הצעה כזו של שופט, עורך דין או בן הזוג השני. קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי לגשר בין בני זוג כאלה, מאחר והם מוכנים לסכן את כל רכושם או אפילו להלוות על מנת לנצח.
בני הזוג שלפחות מבינים מה הם גורמים לילדיהם, ניתן לשכנע אותם לעתים ע'י הוריהם או עו'ד לגשת לניסיון לגישור. בתיווך כזה בני הזוג הינם לעתים קרובות לא יציבים מבחינה רגשית, אימפולסיביים וקשים לשליטה. הם מעונינים יותר בהצגת רגשותיהם מאשר במשא ומתן פרודוקטיבי. אולם, במהלך הדיונים הם מתחילים להבין כיצד הם פוגעים בילדיהם, ומבקשים מהמגשר לסייע להם לשלוט בהתפרצויותיהם הרגשיות מאחר והם אינם יכולים.
לשם הצלחת הגישור באופן אפקטיבי עם זוגות מן הסוג הזה, נחוצים שלושה שלבים:
התמקדות סמכותית בכללי ההתנהגות בגישור והתמקדות בצרכים של הילדים כמניע העיקרי להתמיד ולהמשיך בהליך הגישור. [ בנוסף , ההגיון , עלות ההדיינות בבתי משפט , ההרס שבניהול הליכים משפטיים ..]
השלב השני מתמקד בהתייחסות למוקדי הכעס של שני הצדדים, דבר אשר נעשה באמצעות פגישות נפרדות ופגישות משותפות, משחקי תפקידים והיפוך תפקידים ושיחה פתוחה על הסודות המשפחתיים. במקרים מסוימים , אף משתפים לעיתים את הילדים, ומאפשרים למגשר לומר להורים את מה שהילדים לא מעזים להגיד. מאמצים אלו מסייעים להורדת רמת הכעס ונותנים לבני הזוג אפשרות לשמוע אחד את השני.
לבסוף, השלב השלישי מביא את הנושאים השנויים במחלוקת לחדר הגישור, אותם נושאים אשר הביאו את בני הזוג לגישור. זהו תהליך איטי שעם שליטה נכונה מצד המגשר בחדר הגישור והחלטיות מצד המגשר יכולה להוביל את בני הזוג למצב בו הם יכולים להסכים ביניהם.
בדפוס זה מובאת דוגמא של בני זוג שבאו מרקעים שונים, ואופיים שונים. הניגודים משכו אותם אחד לשני אולם במשך הזמן אותם ניגודים הם גם אלו אשר גרמו לדחייה. האישה הגיעה ממשפחת מוצא איטלקית, משפחה חמה ואוהבת ואילו הבעל מקורו ממשפחה אנגלית קרה וקשוחה אשר לא הורגלו להחצין רגשות. הבעל ניהל רומן הראשון אחרי שמונה שנות נישואים, ובמשך 10 השנים הבאות, היו לו עוד שישה רומנים נוספים. הרומן האחרון, הפך לרציני והוביל לפרידה ביניהם. הכעס של אשתו הופנה להתקפות עליו, ולא ניתן היה להגיע עמם לדיון כלל. המגשרים הציבו חוקים בלתי ניתנים לשבירה של שמירה על התנהגות מכובדת, השתמשו במשחקי תפקידים, בפגישות נפרדות ופגישות משותפות , שאפשרו לצדדים להביע את רגשותיהם. כלים אלו סייעו להם לראות את עצמם, מגרעותיהם ולהסכים על כל הנושאים.
ביחסים לטווח ארוך, בו פעלו שני הצדדים ליצור את הצלחתם המשותפת, כל אחד מהם מצפה לקבל שכר עבור התרומה המשותפת. מכאן, השוואה בין המשאבים הינה תרגיל במתן פיצוי. אולם לעתים קרובות במקרה זה, מוצאים בני הזוג את עצמם מתעמתים על הערכתם את התרומה שלהם במונחים שונים. לדוגמא, הבעל יכול להכיר בכך שאשתו הייתה עקרת בית טובה ואם טובה, אולם לא העריכה את תרומתו וכמה הוא עבד קשה במשך השנים על מנת לתרום לחיים טובים, לעיתים בעבודה אותה לא אהב במיוחד ועל כן הנו זכאי לפנסיה שצבר . והאישה יכולה להסכים כי הבעל היה מפרנס טוב, אולם להתלונן שהוא לא השתתף בתהליך ההורות ולא שם לב מספיק אליה כבן זוגה, חייהם המיניים והרומנטיים הפכו בלתי מספקים ומכניים וכך היא מגיעה לגישור מתוך נקודה שהנישואין היו מיקח טעות ועל כן היא זכאית לחלק גדול יותר בנכסים שנצברו.
בדפוס זה, טכניקת ההתערבות נחוצה ומאפשרת לבני הזוג להגיע להסכמה שהיחסים ביניהם הסתיימו וששניהם אחראים במידה שווה פחות או יותר למצב. הם צריכים להבין ולהכיר בדברים הטובים שיש להם, לדוגמא אילו ילדים טובים והצלחתם כהורים ולהפסיק להתווכח על כל נושא ונושא תוך בחינת והיתרונות הטמונים בעתיד. בנוסף חשוב לשפר את כישורי התקשורת ביניהם לעתים ע'י הדרכה מיוחדת.
כדוגמא למקרה זה מוצג סיפורם של זוג בו הבעל עבד במפעל במשך 25 שנה בתפקיד אותו לא אהב במיוחד ואילו האישה גידלה את הילדים. האישה החלה להשתעמם לאחר שאחרון הילדים, הקטן שבהם התחיל ללמוד באוניברסיטה, והיא על כן בקשה מבעלה יעזוב את הבית. הבעל כעס והגיב בזעם ובלבול אך הסכים לעזוב את הבית . לחדר הגישור הגיעו בני הזוג כעבור 9 חודשים. בתחילה נראה היה כי קל יהיה לפתור את הבעיות הכספיות, אולם מאחר והמשא ומתן ביניהם היה מלווה במריבות תמידיות היה צורך להוביל אותם להבנה כי מערכת היחסים ביניהם הסתיימה וכי שניהם גרמו לכך . בסופו של דבר, הבעל הבין כי הם אינם מסודרים כלכלית ואיננה בטוחים בעתידם ועל כן הינם זקוקים לעצת רו'ח או כלכלן. המשא ומתן ביניהם התנהל בעזרת מודלים חוזרים של תקשורת ישירה בין הצדדים מה שאפשר להם להסכים על הצעות מסוימות, ושניהם עזבו את חדר הגישור בהרגשה שהם קיבלו עסקה הגיונית והומלץ להם לפנות לקבלת יעוץ אשר ילווה אותם בתהליך הפרידה.
בדפוס זה אין כעס אלא רק הסתלקות דיכאונית. הזוג מגיע עם אנרגיה חלשה וסדרה של דאגות שרובם מתרכזות בחוסר הביטחון בעתיד. הם רוצים לסיים את העניינים כמה שיותר מהר, אולם אינם מבינים בדרך הטכנית לעשות זאת. לעתים יש ויכוחים על חפצים או נושאים בעלי ערך רגשי, אולם לרוב הם מסכימים על החלוקה של הנכסים וערכם. מאחר והם מסכימים, נושא הכסף אינו חשוב כאן.
במקרה כזה יש למגשר שלוש אפשרויות:
הבניה והסבר של התהליך בצורה ברורה והמתייחסת לנושאים בדיון, מובילה לירידת סף החרדה בידיעה כי יש משמוביל את התהליך .
ידע טכני על מנת שיוכלו להחליט על הנושאים שנדונים בגישור.
מתן תמיכה רגשית חזקה.
בתיאור המקרה שמוצג כאן, שני בני הזוג התחתנו בגיל מאוחר אך גילו שהמחויבות שלהם לקריירות שלהם גדולה מלנישואים. חמש שנים לאחר הנישואין, ללא ילדים הם החליטו להפסיק את נישואיהם בהסכמה משותפת. שניהם ידעו היטב את מצבם הפיננסי אבל לא היה להם מידע מספיק על חלוקת הנכסים בנסיבות אלו . במקרה זה, הגישור התבסס יותר על תמיכה מאשר על משא ומתן. המגשר ניצל את רוב הזמן במתן אפשרות לבני הזוג להביע את רגשותיהם ולחוש שהם סגרו את העניינים ביניהם יותר מאשר שיחה על עניינים כספיים. עם גמר הגישור הומלץ לבני הזוג לפנות לייעוץ אשר ילווה אותם בתהליך הפרידה ויאפשר לכל אחד מהם להמשיך בדרכו.
מגשרים עם רקע פסיכולוגי מסרבים לעתים קרובות לטפל בבעיות גישור הקשורות לכסף. בחלקו הגדול, זה משקף את נקודת מבטם, שלפיה הכסף הוא נושא טאבו, ולכן הם מגיבים בהימנעות ורתיעה למורכבות הטכנית של צורה זו של גישור משפחתי. פחדים אלו לרוב מבוססים על חוסר הבנה וחוסר ידיעה. לרוב הזוגות המתגרשים רכוש לא גדול ומצב כלכלי לא מסובך. באופן שווה, העקרונות הבסיסיים שמודגשים בשוויון בין הנכסים ומזונות הילדים הינם קלים וניתנים להבנה על ידי כל אדם שיש לו את הכישורים וההשכלה לעסוק בגישור משפחתי. למגשר המתחיל כדאי לעבוד עם מגשר אחר בתחילה שיש לו ניסיון, ויש לזכור כי ניתן להיעזר בבעלי מקצוע אחרים כגון עורכי דין, מתכננים כספיים ושמאי רכוש אשר תמיד נמצאים לרשותו. דפוסי הקונפליקט הזוגי משקפים את הנתיבים השונים שבשלם פנו בני הזוג לכיוון הגירושין. ולכן, מגשר משפחתי, שיש לו ידע על תהליכים ומשפחתיים וטכניקות טיפול התערבותי יכול לסייע לבני הזוג בהתייחס להסכמים הכספיים. המגוון של הדפוסים השונים של קונפליקטים זוגיים מעלה שלוש מסקנות:
יש מקום לשיתוף בין מגשרים מגישות תיאורטיות שונות. עורכי דין ומטפלים מעולם הרפואה יכולים ללמוד הרבה אחד מהשני.
מגשרים מתחומים טיפוליים יכולים לסייע רבות לבני זוג מתגרשים, הן בהתייחס לנושאים הכספיים והן בהתייחס לילדים.
ולבסוף, מטרת התיאור של הדפוסים השונים הוא לסייע למטפל להחליט על מה להסתכל בהערכה ההתחלתית ובטכניקות שצריך להשתמש על מנת להגדיל את האפשרות להגיע להסכמה משותפת, ולטפל בנושאים הבוערים באמת.
תרגום ועריכה
ציפי ולדמן
תמי ברוך
