Achieving Neutrality and Impartiality: The Ultimate Communication Challenge for Peer Mediators
Claudia L. Hale, Chris Nix
המאמר הנו מאמר מחקרי הבוחן בביקורתיות את התקשורת בתוך קבוצה נבחרת של מגשרים- עמיתים המכהנים בתפקיד זה בחטיבת- ביניים ב'סיכון'. המאמר מדגיש כי נייטרליות[neutrality] ואי משוא פנים [Impartiality]הנן נדבך מרכזי בעצם ההגדרה של הגישור וכי תכונות אלו, הנראות מובנות מאליהן בעולם הגישור של מבוגרים, פחות ברורות בעולם הגישור של ילדים ומתבגרים. במהלך המחקר זוהו מקרי תקשורת גישור נייטרלית ובלתי נייטרלית וכן תקשורת גישור שיש בה משוא פנים ונטולת משוא פנים. המחברים התמקדו בדרכים בהן המתבגרים הצליחו או לא הצליחו להשיג נייטרליות ואי משוא פנים, בהתמודדותם עם הקשיים הכרוכים בגישור עמיתים. על סמך הממצאים פותחו המלצות הנוגעות בתוכנית הכשרה למגשרים - עמיתים.
טרם ההתייחסות למחקר, המאמר מדגיש כי מה שנחשב לגישור מוצלח תלוי מאד בהקשר. טיפול הולם במקרה אחד עלול שלא להלום בהקשר אחר. ההקשר כולל: רקע תרבותי וחברתי, הקשר בין הצדדים, סוג התוכנית [רשמית/ בלתי רשמית], כמות הזמן העומד לרשות המגשרים. תהליך גישור עמיתים נבנה בהסתמך על גישור מבוגרים כשבשני סוגי הגישור המטרה הבסיסית היא ייפוי כוח המסוכסכים, לנהל באופן בונה את הקונפליקט שביניהם.
המאמר מדגיש כי ההתייחסות לנייטרליות בתהליך הגישור הנה בעייתית. על המגשר מוטלת האחריות להניח לעיתים בצד את הנייטרליות ולנקוט בצעדים או בגישה שיובילו להסכם הוגן. למעשה התקשורת הנייטרלית היא בעלת שני מובנים של נייטרליות:
שני פירושים אלו של נייטרליות יוצרים פרדוכס אצל המגשר: מחד, הוא נדרש לתפקד מבלי לשקף דעות קדומות כלשהן ומאידך, הוא חייב למצוא דרכים להשוואת תהליך התיווך עבור המסוכסכים [תמיכה ועידוד הצד הסרבן וריסון הצד התוקפן]. אי משוא פנים מתואר בעזרת המונח הוגנות. מגשרים מוזהרים נגד גילויים של העדפות, נטיות לצד אחד או דעות קדומות והעיקר- אסור למגשר לקבל את תפקיד הפרקליט.
מגשר-עמיתים הנו תלמיד שאומן לעזור לתלמידים אחרים לפתור סכסוכים, כשהוא מתנהג כנייטרלי ואחראי על תהליך הגישור.
מתחת לכותרת הכללית של נייטרליות הייתה ציפייה מהמגשרים למאמצים שלהם להבטיח כי המסוכסכים משתתפים במידה שווה בתהליך הגישור: לעודד את שני הצדדים לבטא את עמדותיהם ורגשותיהם ולהקשיב למה שהצד השני רוצה לומר; לעודד את שני הצדדים להציע רעיונות הנוגעים לדרך הטיפול בקונפליקט; מהלך הפעולה שייבחר צריך לשקף את רצונות שני הצדדים. לגבי התכונה של אי משוא פנים, הייתה ציפייה כי המגשר יגלה עניין להקשיב לשני הצדדים, לא יראה העדפה לאחד הצדדים ולא יתמוך בעמדת אחד הצדדים. כלומר: המגשר אמור להפגין הגינות בהיותו קשוב לעמדות כל הצדדים ולצורכיהם.
המחקר:
המחקר נערך בקרב תלמידי חטיבת ביניים בכיתות ו'- ח'. התלמידים הוגדרו ב'סיכון' בשל שיעור גבוה של סכסוכים, היעדרויות, השתמטויות, הרחקות מביה'ס ונשירה.
למטרת המחקר נתקבלה רשות לצפות ולראיין תלמידים המעורבים בתוכנית גישור- עמיתים, שכבר קיימת בבי'ס. ע'פ תוכנית זו 27 תלמידי כיתה ח' קיבלו הכשרה בשימוש במודל של זוג מגשרים. המחקר כלל 10 גישורים, בנושא של תוקפנות פיזית. לאחר הגישור נערך ראיון אישי עם כל צד מסוכסך, תוך התמקדות בתגובות הצדדים לגישור ובייחוד להערכת כל צד את הגינות התהליך.
נייטרליות:
בניתוח של תמלילי הגישור, ניסו לזהות את אותם רגעים בהם התקשורת המילולית של המגשר הדגימה את תכונת 'המרחק השווה'. בייחוד חיפשו דוגמאות בהן מגשרים עודדו את שני הצדדים לביטוי רעיונותיהם, להקשבה לרעיונותיו של הצד האחר ולגילוי החלטה עצמית בנוגע לפתרון הבעיות. בנושא הנייטרליות נצפו מס' סיטואציות בהן המגשר זנח את הנייטרליות לטובת תפיסת הקונפליקט בעיני עצמו ולטובת המצע שלו.
בעיה נוספת הקשורה לנייטרליות היא כי בראיון שלאחר הגישור, היו מקרים בהם המסוכסכים ביטאו הרגשה כי המגשרים לא אפשרו להם להשתתף באופן מלא בשיחה [אם בניסיון מצד המגשר לאסור לקטוע את דברי הצד האחר או את דברי המגשר, ואם בניסיון מצד המגשר למנוע העלאת נושאים נוספים לדיון והחזרת מוקד הדיון לנושא העיקרי].
אי משוא פנים:
רוב המגשרים הפגינו אי משוא פנים ע'י הצמדות יחסית אל תמליל הגישור החזוי מראש: התחלה במסוכסך ה'מתלונן' ע'י סיפור המעשה על ידיו, ניסוח מחדש ע'י המגשר והכרה בתגובה הרגשית של המספר. אח'כ בוצע תהליך זהה אצל המסוכסך האחר. בראיון שלאחר הגישור עסקו כל המסוכסכים ב-שני תחומים הנוגעים לאי משוא פנים מצד המגשר:
במידה רבה המגשרים הראו ידע טוב למדי של תהליך הגישור ומידה מסוימת של סבלנות כשנאבקו לטפל במסוכסכים באופן שוויוני [נייטרלי] והוגן [ללא משוא פנים]. יחד עם זאת, בלטה בעיה מרכזית והיא סוגי דינמיקה אשר תרמו לעיתים קרובות להשתקתו של אחד הצדדים בתהליך, אשר באופן פרדוכסלי אמור היה לעודד קבלת החלטות מתוך השתתפות ומתוך החלטה עצמית. ההשתקה ע'י המגשרים נבעה מרצון המגשרים להתמקד בבעיה המרכזית בצורה בונה וכן מניסיונם להשתלט על קטיעות הזולת.
לסיכום, ניתן לומר כי אם תהליך גישור-עמיתים משתיק משתתפים במקום לאפשר להם לדבר ומכתיב פתרונות במקום לעודד החלטה עצמית, אזי התהליך אינו מממש את הפוטנציאל של היותו כלי ללימוד כישורים של פתרון-בעיות בצורה בונה. אנו גם מסתכנים בהעמדת דור של 'מגושרים' שאינם מאמינים כי יש תועלת בגישור.
תרגום ועריכה:
