בני זוג המתגרשים זה מזה, אינם מתגרשים מילדיהם וממשיכים להיות שותפים להורות.
ללא קשר לזמני שהיית הילדים עם מי מההורים, הם זקוקים ליחסים פעילים, תומכים והדוקים עם שני ההורים כאחד, גם כאשר מסיבות או אילוצים שונים, הילד מתגורר באופן מוסדר וקבוע בבית אחד ההורים בלבד. מחקרים מראים, ששמירת קשר רציף ואיכותי עם ההורה אשר בביתו לא לנים הילדים כלל או באופן חלקי בלבד, חשובה וחיונית להסתגלותו והתפתחותו הנפשית התקינה של הילד ולמניעת בעיות רגשיות בעתיד. האחריות לשמירת הקשר היא על שני ההורים. על כל הורה להשתדל, שהמעברים הכרוכים בהסדרי השהייה יהיו חלקים ככל האפשר. יש להימנע מהסדרת "חשבונות" וממריבות בנוכחות הילדים או באמצעותם. יש להימנע משימוש בילדים להעברת מסרים ותיווך בין ההורים. חשוב מאוד ששני ההורים יימנעו מתחקור הילד לאחר ששהה אצל אחד מהם, על מנת לאפשר לו ליהנות משני הוריו וכדי לכבד את פרטיותו, לשמור על כבודו, לא להעמידו בקונפליקטים של נאמנות ולא ליצור אצל הילד הרגשה כאילו הוא "מרגל' אחרי אחד ההורים. ככל שהילדים בוגרים יותר יש לאפשר להם גמישות בבחירת ימי המפגש, להתחשב בעיסוקיהם ולהימנע מלכפות עליהם זמנים קבועים וקשוחים. חשוב לתת לילדים תחושה שיש להם שליטה על הקשר ועל טיב היחסים ולעודד אותם ליזום קשר, ולו גם קשר טלפוני, רצוף עם שני ההורים.
אי אפשר להסתיר מהילדים את הליכי הפירוד והגירושין. חשוב, אפוא, להסביר להם את המתרחש ולמנוע מהם מצבים קשים של אי ודאות וידיעה חלקית. ההסברים מאפשרים לילדים לקבל את הסיבות שהביאו למצב ולא לבנות עולמות דמיוניים הרחוקים מהמציאות והמשפיעים על הסתגלותם. על שני ההורים להסביר לילדים בצורה עניינית, תוך שמירת כבודו של ההורה השני, את הסיבות שהביאו לפירוד, לגירושין, ולתאר את המערך החדש שנוצר. חשוב לחזור להסביר תוך מתן תשומת לב לגיל וליכולת ההבנה של הילדים. יש לתת הסבר בהתחשב בגילו ובהתפתחותו הנפשית של הילד, בצרכיו וביכולת ההבנה והעיבוד שלו, מבלי להכביד בפרטים שהילד יתקשה להתמודד עמם. חשוב שההסבר לילדם לא יהיה חד פעמי. ההסברים חייבים להינתן גם אם הילד אינו שואל. חשוב לחזור ולהסביר לילדים, כי הפירוד או הגירושין אינם באשמתם וכי אין זה מתפקידם או ביכולתם 'לתקן' או 'להציל' את המצב. יש לחזור ולהדגיש באוזני הילדים, כי אתם ההורים ממשיכים לאהוב אותם וכי תמיד יישארו ילדיכם.
הרבה ילדים מסתובבים עם "בטן מלאה" וצוברים סודות ומצוקות מחשש שאם יבטאו רגשותיהם יפגעו או יקשו על הוריהם, ולפיכך מתנהגים כאילו "הכל בסדר". מצב זה עלול לגרום לתגובות של חוסר אונים, דיכאון וקשיים התנהגותיים וחברתיים אצל הילדים. חשוב לעודד את הילדים להביע בגלוי את רגשותיהם: עצב, כעס או געגועים אל אחד ההורים, מבלי לעורר אצלם רגשות אשם, כאילו הם פוגעים באחד ההורים או מכאיבים לו. לדוגמא: אם הילד מתגעגע להורה שאינו מתגורר בבית, על ההורה השני לעודד ולאפשר לילד לומר זאת, מבלי להביע דעה וביקורת ומבלי להיכנס למאבקים - פשוט לדעת להקשיב.
הערה: מתוך עלון שפורסם על ידי משרד העבודה והרווחה. השרות למען הפרט והמשפחה
העלון הוא פרי עבודת צוות בו השתתפו ד'ר אורנה כהן ז"ל וגב' נעמי דטנר תבל"א ממשרדנו.
