הסתגלות ילדים לגירושי הוריהם המשתקפת בציוריהם

Young Children's Adjustment To Their Parent's Divorce as Reflected in Their Drawings
 Cohen Orna Ronen Tammie [1999] journal of Divorce & remarriage Vol, 30 [1/2] PP 47-70

תקציר המאמר

ד'ר אורנה כהן ופרופ' תמי רונן חקרו וניתחו ציורי משפחה שצוירו בידי 6 ילדים צעירים [בגילאי 4-6], שאינם שייכם לאוכלוסייה מטופלת קלינית, שהוריהם התגרשו במשך 3 השנים האחרונות.
זהו מעין ניתוח תוכן של חומר מצוייר במקום חומר כתוב, בהתחשב בכך שלילדים בגיל 4-6 אין עדיין את הכישורים של קריאה וכתיבה. אין במחקר התיימרות לתת מדגם מייצג, ולכן מטרת הממצאים שלו היא להראות על נטייה לכוון מסוים בלבד, ולהוות בסיס לפיתוח מחקרים נוספים בעתיד שיכללו מדגם מייצג על אוכ' רחבה יותר, לתקופות זמן ארוכות יותר, ובשילוב עם כלי מחקר נוספים. בנוסף, יש במאמר חלק תיאורטי נרחב הנותן ידע לגבי הנושא ועונה על מספר שאלות רלוונטיות. השאלות והבעיות המרכזיות בהן עוסק המאמר:

א. משבר הגירושין בראי התפתחותי:

כל התיאוריות הפסיכולוגיות מדגישות את חשיבות תפקיד המשפחה בהתפתחות הנורמלית של הילד. ילדים תלויים תלות קיומית, פיזית ונפשית במשפחה הגרעינית שלהם, ויחד עם זאת, ודוקא בגלל זה, אף אחד לא יכול לפגוע בהם חזק כל כך כמו שיכולים לפגוע הוריהם, [במכוון או שלא במכוון]. ואם ילדים במשפחה נורמלים חשופים לפגיעה, לא כל שכן ילדים במשפחה שעוברת משבר כמו גרושין. השעור ההולך וגדל של הגרושין בעידן המודרני, חושף יותר ויותר ילדים למשבר זה וברור, שהם אלה שמשלמים את המחיר הכואב ביותר, כשהמצב שאליו הם נקלעים איננו נתון לבחירתם. תקופת הילדות היא תקופה של שינויים מתמידים, כחלק מתהליך התפתחותי נורמלי - שינויים קוגניטיביים, רגשיים, מוטוריים. ילדים שעוברים משבר של גרושין צריכים להתמודד עם שינויים נוספים, מעבר לאלה שהם חלק מההתפתחות הנורמלית שלהם, וזה יוצר לחץ ועומס רגשי רב ביותר. אצל ילדים קטנים, נוסף לכך גם הקושי שאין להם עדיין בשלב זה של חייהם את הכישורים הוורבליים והרגשיים שמאפשרים הבנה והסתגלות לשינויים אלה. מטרת המאמר היא לבדוק, איך תופסים ילדים צעירים את השינויים שקרו במשפחתם, דרך הצורה בה הם מבטאים אותם בציוריהם על ידי הבנת התהליך העובר על הילד, ניתן להדריך את ההורים כיצד להכין אותו לשינוי העומד לקרות ולעזור לו לעבור את השלבים השונים של המשבר ולהגיע להסתגלות טובה.

ב. הקשיים ההתפתחותיים המיוחדים לילדים בקבוצת הגיל 4-6 בהסתגלות למשבר הגרושין.

גרושין במשפחה משאירים חותם חזק על הילד בכל גיל ובכל שלב בהתפתחותו, אך הקשיים העומדים בפני הילד יהיו קשורים למאפייני השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא.
גיל 4-6 ידוע בספרות המדברת על תהליכים התפתחותיים של ילדים כשלב הפרה-אופרציונאלי - קונקרטי [פיאג'ה]. השלב מאופיין בהתפתחות מהירה ורבלית וחשיבה קוגניטיבית שמתחילה להיות מורכבת יותר. יחד עם זאת, מושגי הזמן עדיין מוגבלים, והילד מסוגל לדחות סיפוקים רק לזמן קצר. המושגים שלו על העולם ועל המוסר מאופיינים בהבנה דיכוטומית של שחור - לבן, טוב - רע.

יש קושי בהבעת רגשות מורכבים ומנוגדים. הוא מתחיל להבין את מהות המערכת המשפחתית והיחסים שבתוכה, ורוכש בטחון בתפקידו כילד במשפחה. צרכיו החשובים בתקופה זו הם צרכים של קבלה, תמיכה, למידה של נפרדותו ועצמאותו דרך ההבנה של מושגים כמו מסגרת וגבולות. לאור התפקידים ההתפתחותיים אתם הילד צריך להתמודד בשלב זה, ולאור יכולתו בהבנת מושגים ומקומו במערכת היחסים המשפחתית, השאלה היא מהם הקשיים הספציפיים בהם מתנסה ילד בגיל 4-6 כתוצאה מגרושי הוריו:

• בתחום הרגשי: קשה לילד להתמודד עם רגשות מורכבים כמו אלה הקשורים בגרושין: 'ההורה אוהב אותי אך אף על פי כן עוזב אותי'. 'אבא ואמא אהבו זה את זה, אך הם נפרדים, ויחד עם זה לא יפרדו ממני'.מנגגוני ההגנה שהוא יגייס יהיו הכחשה - התעלמות מהגרושין והתנהגות שכאילו כלום לא קרה, ופנטזיה - חשיבה מאגית - אומניפוטנטית 'אם ארצה חזק מספיק, זה לא יקרה'. לעתים קרובות יתפתחו רגשי אשמה
   

• בתחום הקוגניטיבי: התפתחות אמונות דיכוטומיות ולא רציונליות שקשורות לפחד הנטישה. תפיסה לא ריאלית של ההורים, ביקורתיות כלפיהם, האשמות.
   

• בתחום ההתנהגותי -רגרסיה להתנהגות האופינית לשלבי התפתחות מוקדמים יותר, והתפתחות סימפטומים גופניים כמו - הקאה, כאבי בטן, התקפי בכי, אלימות או הימנעות.המאמר מנסה לבדוק, דרך ציורי המשפחה, איזה שלבים של הסתגלות לגרושין עוברים ילדים בשלב זה של התפתחותם. הוא משווה ציורי ילדים שונים שנמצאים במרחק זמן שונה מאירוע הגרושין.

ג. כיצד ניתן להגיע לרגשות ולמחשבות של ילד בגיל 4-6? הציור ככלי אבחוני: במה מוסיף הציור מעבר לדווחי ההורים או שיחה עם הילד?

ילדים באופן טבעי מציירים, כחלק מהתהליך ההתפתחותי שלהם. כבר בשלב מוקדם ביותר - גיל שנה, נחשף הילד לעפרון ולנייר ומתחיל לקשקש. מרגע זה, הופך הציור לשפה שלו, שפה אלטרנטיבית שמאפשרת לו, לפני שהשיג שפה ורבלית שוטפת, לבטא את עולמו הפנימי, רגשותיו ומחשבותיו. שפת הציור היא פעילות אקטיבית טבעית שאהובה על הילד ואיננה נכפית עליו. בנוסף, זוהי שפה השלכתית וחופשית ממגבלות חברתיות. יתרונות אלה ניתן לנצלם כדי להשתמש בציורים כמכשיר אבחוני וטיפולי כאחד. כשמשווים זאת לדיווחי ההורים ככלי אבחוני, בדרך כלל, דווחי ההורים מסתמכים בעיקר על התנהגות הילד כלפי חוץ והם מושפעים מתפיסות ומרגשות של ההורים עצמם מבעיותיהם. הדבר נכון בעיקר לגבי ילדים קטנים שהכישורים הורבליים שלהם מוגבלים והם אינם מסוגלים עדיין לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם וטכניקת הקריאה והכתיבה עדיין לא קיימת.
ציורי משפחה נותנים אינפורמציה ב 3 תחומים:

• הילד עצמו - בטחון עצמי, דמוי עצמי, רגשות.
• רגשותיו כלפי משפחתו והיחסים בתוכה.
• תפיסתו את מבנה המשפחה בה הוא חי ויחסיו אליה.

השימוש בציורי משפחה ככלי אבחוני חשובה במיוחד במשפחות גרושות, כאשר המבנה המשפחתי המוכר האמור להגן ולתמוך בילד מתערער ומאיים על בטחונו העצמי ועל רגשותיו.
עיקרי ממצאיי המחקר: סיכום עיקרי הממצאים של המחקר עונה על השאלה המרכזית - האם ניתן לראות שלבים שונים בתהליך ההסתגלות של ילדים בגיל 4-6 בהתאם למרחק בו הם נמצאים מאירוע הגרושין, שלבים הדומים לשלבי ההסתגלות למשבר בכלל. המחברות מביאות ציורי משפחה של 6 ילדים בגילאים 4-6 שכל אחד מהם נמצא במרחק אחר מאירוע הגרושין [עד 3 שנים]. הן מתיחסות לכמה קריטריונים מרכזיים בניתוח הציורים:

1. גודל הדמויות, חוזק הקו וסוג הצבעים - מראים על רגשות הילד כלפי עצמו.
2.  השוואת דמות הילד לדמות הוריו, מקומן של הדמויות בדף, בדיקת אברי גוף ופנים כמו - עיניים, פה וידיים - כל אלה מראים על תפיסת הילד את היחסים בתוך המשפחה [קשרי עין, קשרי ידיים, יחסי גודל הדמויות].
3. את מי בחר הילד לצייר ובאיזה סדר, מי נוסף ומי הושמט - כל אלה מראים על תפיסתו את מבנה המשפחה.ניתוח הציורים מלמד על השינוי שקרה בתפיסת הילדים את המערכת המשפחתית כפונקציה של הזמן שחלף מאז הגרושין, ומתוכם ניתן ללמוד על 3 שלבים בתהליך ההסתגלות שעובר על ילדים בגיל זה שלב ההכחשה והפנטזיה, שלב הקבלה של המציאות החדשה ושלב ההסתגלות.

שלב ההכחשה והפנטזיה:

שני הציורים הראשונים צויירו בידי ילדים בני 5 ו-4, 6 חודשים לאחר גרושי הוריהם, והם מבטאים את שלב ההכחשה:

• בציורים מופיעה המשפחה הגרעינית בלבד כשהיא מצויירת בצורה כמעט אידאלית: שני הורים וילד באמצע, או שני הורים ואחות כשהילד עצמו לא קיים - הפנטזיה והבקיעים שבתוכה.בולטים בציורים, בתווי הפנים, בצבעים ובגודל הדמויות, רגשות של מתח, מועקה, לחץ וחרדה, ותחושות של נטישה.
• אין קשרי עיניים או קשרי ידיים - אין התייחסות לקשרים במשפחה. ההורים מצויירים עם פה רחב מאוד שיתכן ומרמז על מריבות וצעקות.

שלב הקבלה של המציאות החדשה:

הציורים הבאים, צויירו בידי ילדים בגיל 6 ו-½4, שנה ושנה וחצי לאחר הגרושין. ציורים אלה מראים על שלב מתקדם יותר בקבלת הגרושין - ההבנה של הפרוד ושל שבירת המסגרת. הילד מבין באופן חלקי שהמערכת הישנה התפרקה [אין הכחשה של הגרושין], אך עדיין לא משלים עם המצב, ועדיין איננו מקבל ריגשית את המצב החדש. לא מצויירת פנטזיה של משפחה מאושרת ומלוכדת משפחה גרעינית - אמא, אבא וילדיהם, אלא נסיון לחלק את המשפחה לקואליציות. הילד מנסה לארגן, לשים גבולות, לסדר את המערכת החדשה לפי חלוקה שעדיין לא לגמרי ברורה לו:

 

1.  בית בן שתי קומות כשהילדים בקומה אחת וההורים בקומה אחרת, אך הידיים של כל הדמויות עדיין קרובות לגוף ללא סימן של יצירת קשר בינהן.
2. שני הורים כשהילדים נמצאים מתחת לידי האם.
3. שני הורים ללא ידיים, ללא קשר, כשעל יד כל אחד מהם יש בית.
4. שני הורים כשבינהם יש בית.

ג. שלב ההסתגלות:

הציורים האחרונים, צויירו בידי ילדים בגיל ½5 ו-6, שנתיים לאחר הגירושין.
ציורים אלה מבטאים את שלב ההסתגלות. לא רק שהילד מצייר משפחה שלמה, אלא גם מיקום הציור על הדף, הקומפוזיציה של הדמויות ובחירת הצבעים מראים על דרגה של עושר רגשי, בטחון וקבלה.
קבלת הגירושין ע'י הילד מבוטאת בעובדה שהוא רואה את שני ההורים כחלק מהמשפחה שלו ומופיעים בציור גם ילדים מהנישואין החדשים או הקודמים.
הקבלה של המערכת החדשה מראה שהילד קיבל את הגירושין, הסתגל אליהם ולוקח חלק במערכת המשפחתית החדשה.
בציורים מופיעים הרבה צבעים בהירים, עיניים עם אישונים שמסתכלות על אחרים, ידיים שמושטות כלפי אחרים, או אוחזות בידי אחרים, - מגע ידיים ועיניים.
לגבי כל תקופת זמן שעברה מיום הגירושין, בודקות המחברות ציורים של שני ילדים בגיל שונה, ולדבריהן, העובדה שהילדים בכל תקופה תארו את המשפחה באופן דומה יש בזה כדי לתת תוקף ומהימנות לכלי המחקר - ציורי משפחה.

לסיכום מביאות המחברות ראיה אופטימית מאחר והציורים צוירו בידי ילדים ממשפחות שאינן מטופלות קלינית, והם מראים על שלבים נורמטיביים בהסתגלות למשבר - רגרסיה והכחשה, קבלה, והסתגלות [גמישות], זה מראה שעל אף שהגירושין הם ארוע משברי, כאשר המשפחה מצליחה לספק לילד תמיכה, חום ובטחון הוא יתגבר על הקושי, יצא מהמשבר ויסתגל למערכת החדשה. מכאן שניתן להכין הורים להיות מודעים יותר לתהליך הנורמטיבי העובר על ילדיהם במהלך הגירושין, לתפיסותיהם ורגשותיהם, כך שיוכלו להיות רגישים יותר לצרכי הילדים ולעזור להם בדרך להסתגלות.